תוצאות הבחירות בסוף השבוע האחרון בסלובניה אינן רק אירוע פנים פוליטי. הן אישור ציבורי לכך שהקו האנטי ישראלי של לובליאנה אינו גחמה רגעית, אלא מדיניות סדורה ועקבית, שהעם הסלובני בחר להמשיך בה.
כאשר ממשלה שהובילה שורת צעדים חריפים נגד ישראל זוכה שוב לאמון הציבור, לא ניתן להמשיך להעמיד פנים שמדובר במחלוקת חולפת. זהו איתות אסטרטגי שירושלים חייבת לקרוא נכון, ולפעול בהתאם, לפני שהנזק יהפוך לבלתי הפיך.
מאז טבח השביעה באוקטובר 2023, מיצבה סלובניה את עצמה כאחד הקולות הביקורתיים ביותר כלפי ישראל באיחוד האירופי. ממשלת רוברט גולוב תמכה ביוזמות נגד ישראל בכל פורום בינלאומי, הבליטה טענות בדבר הפרות של הדין הבינלאומי בעזה וביהודה ושומרון, והובילה צעדים שמדינות אירופיות רבות טרם העזו לנקוט. פעולותיה של ממשלת סלובניה מכוונות בבירור לכיוון אחד.
הביטויים המעשיים חדים. ביוני 2024 הכירה סלובניה רשמית במדינה פלסטינית לאחר הצבעת הפרלמנט. היא הטילה איסור כולל על ייצוא ביטחוני לישראל, אסרה מעבר נשק דרך שטחה וקידמה צעדים כלכליים נגד מוצרים מההתנחלויות. חברות ישראליות איבדו גישה לשוק הסלובני ועסקאות שהיו בצנרת הוקפאו ובוטלו. הצעד הדרמטי ביותר היה ההכרזה על בנימין נתניהו כאישיות בלתי רצויה ועל איסור כניסתו למדינה. אפילו מהאירוויזיון סלובניה בחרה לפרוש כאשר ישראל הורשתה להשתתף בו. אלו אינן הצהרות, אלו החלטות עם מחיר ממשי שמצטבר.
לכל אלו נוספה ערב הבחירות פרשת "בלאק קיוב", חברת מודיעין ישראלית שנטען שהיא פעלה בזירה הפוליטית הסלובנית. גולוב הציג את הפרשה כהתערבות זרה בדמוקרטיה הסלובנית וביקש ממוסדות האיחוד האירופי לחקור את הפרשה. בין אם הטענות יוכחו ובין אם לאו, הנזק לתדמית ישראל בעיני הציבור הסלובני כבר נגרם. ניצחונו המחודש של גולוב מוכיח שהציבור לא מבקש לרכך את המדיניות האנטי ישראלית. הוא מאשרר אותה במפורש, ומעניק לה לגיטימציה דמוקרטית, אשר תקשה עוד יותר לערער עליה.
סלובניה היא מדינה קטנה, אך בתוך מסדרונות בריסל היא פועלת בנחישות לצד ספרד ואירלנד, ודוחפת לצעדים המזיקים לישראל מדינית, כלכלית, מחקרית ותדמיתית. היא מאיימת לערער שיתופי פעולה אסטרטגיים במסגרת תכנית המחקר האירופית "הורייזון אירופה" ובמרחב הסחר האירופי הרחב. כל עוד ישראל תמשיך לבחור בהתעלמות, לובליאנה תמשיך לצבור השפעה בבריסל ולעצב את השיח האירופי האנטי ישראלי. התעלמות ישראלית אינה מדיניות, היא כניעה שקטה.
אבל ישראל יכולה גם ליזום, ודווקא כאן טמון הפתח האסטרטגי. סלובניה תלויה עמוקות כלכלית ומסחרית בגרמניה ובאוסטריה, שתי מדינות שקשריהן עם ישראל הדוקים ומושרשים. כחמישית מהיצוא הסלובני מגיעה לגרמניה, תעשיות שלמות בסלובניה קשורות בשרשראות ייצור גרמניות, ואוסטריה היא המשקיעה הזרה המרכזית במשק הסלובני. לובליאנה יודעת היטב שכלכלתה פועמת בהתאם להחלטות שמתקבלות בברלין ובוינה. זוהי לא נקודת תורפה של סלובניה בלבד, זהו מנוף שישראל יכולה להפעיל בתבונה.
לכן על ירושלים לפנות לגרמניה ולאוסטריה בבקשה לתווך ולהוביל דיאלוג מובנה בין ישראל לסלובניה. דיאלוג שיתנהל בגלוי, בכבוד הדדי ובנוכחות שותפות אירופיות שלובליאנה אינה יכולה להתעלם מהן. גרמניה ואוסטריה מחזיקות במנוף הכלכלי והפוליטי הדרוש כדי לעודד את לובליאנה לשבת סביב שולחן הדיונים, ויש להן אינטרס ברור ביציבות האירופית ובמניעת הקצנת המדיניות האירופית כלפי ישראל. גולוב, מצדו, יוכל להציג דיאלוג כזה לציבורו כסימן לבגרות מדינאית ולא כנסיגה אידיאולוגית.
הקלף הגרמני והאוסטרי אינו ערובה להצלחה, אך הוא מציב את ישראל במקום חזק בהרבה מאשר המתנה פסיבית לשינוי שלא יגיע מעצמו. דיאלוג פתוח בהובלת בעלות ברית משותפות אינו תמימות, הוא אסטרטגיה. המגמה הסלובנית ניתנת עדיין לבלימה, אך רק אם ישראל תחדל להתעלם ותתחיל ליזום ולפעול בזירה הסלובנית.
פרופ' שרון פרדו הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי ה- JPPI, ופרופסור ללימודים אירופיים ויחסים בינלאומיים במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.