כבר הרבה מאוד זמן אין דיון לגופו של עניין בישראל, כמעט בשום נושא. למעט קומץ עקשנים שבוחרים לעסוק כל פעם בנושא עצמו, רוב מניין ובניין של עם ישראל דן בכל תחום לגופו של ביבי, לגופה של קואליציה או ממשלה, או לגופו של אדם אחר, לפי מצב הרוח הלאומי.
זה מצב נסלח חלקית כשמדובר על אזרחים מן השורה, זה חמור יותר כשמדובר על פוליטיקאים או אישי ציבור, וזה איום ונורא כשמדובר על אנשי תקשורת, משום שהם היחידים שיש מהם ציפייה של ממש לדייק קודם כל בעובדות, לפני הבעת הדעה האישית (והלגיטימית).
זה כמובן לא נפרץ הבוקר, אבל כן זכינו היום לראות בחוש דוגמה מפחידה כמעט של הוצאה מהקשר, של הפצת בורות ושנאה, של דה לגיטימציה פרועה ושל הסתה ברברית, שכל כולן עסקו בחוק אחד שעבר הלילה (או "בחשכת הלילה" אם להתפייט בסגנונה של אחת המתנגדות הזועמות) להרחבת סמכותם של בתי הדין הרבניים.
נפתלי בנט, שהפך רשמית לפופוליסט, כבר קבע שמדובר ב"חרפה" שמובילה ל"מדינה בתוך מדינה", לכו תזכירו לו שהוא עצמו והמפלגה בראשותו תמכו וגם הבטיחו לחוקק את החוק לא פעם ולא פעמיים. מיכל פעילן, עוד פעילה-עיתונאית, הסבירה שהכנסת ניצלה את העייפות של האזרחים ויצרה "לילה עצוב לכל נשות ישראל". אחרת, סבורה כנראה פעילן, היה עם ישראל בהמוניו חוסם את מבואות הכנסת בדרישה למנוע את החוק הנורא.
אלה רק שתי דוגמאות אקראיות של פופוליזם טהור, של כאלו שאפשר לקבוע בוודאות שמעולם לא קראו את החוק, ואם קראו - לא הבינו, ואם הבינו ובכל זאת כתבו מה שכתבו - אזי הם מעוותים ביודעין את המציאות.
נסביר: עד 2006 היו בתי הדין יכולים לדון כדבר שבשגרה בסכסוכים ממוניים, בהסכמת שני הצדדים. באותה שנה, שלל בג"ץ - בסמכות שאין לו - את היכולת הזו מבתי הדין. החקיקה המדוברת נועדה בסך הכול להשיב דברים אל כנם, וגם זאת בהנחות מפליגות שיוודאו שחלילה וחלילה לא תהיה כאן פגיעה באף אחד.
ראשית, החוק מדגיש פעם פעמיים ושלוש את חשיבות הסכמתם של שני הצדדים ואת היותו של ההליך 'הליך בוררות' בלבד. יתר על כן, מול הטיעון המביע חשש מ'כפיה' פנים חרדית או פנים דתית לדון בדין תורה, נזכיר ש'כפיה' כזו, ככל וישנה, קיימת גם טרם העברת החוק. הדבר היחיד שהחוק הזה עושה הוא לאפשר לבוררות להתנהל בדין תורה גם בפני בית דין רבני מסודר ולא רק בפני רב פרטי.
שנית, החוק מדגיש ומסייג שוב ושוב שלמרות העובדה שבתי הדין צריכים להיצמד לחוק הדתי, עדיין אסור להם "לגרוע זכויות מהותיות הקבועות בחוק שיווי זכויות האישה, חוק חוזים אחידים ועוד". למעשה, החוק שולל את הרלוונטיות שלו בכל הנוגע לדיני משפחה, וממילא, יש לו אפס רלוונטיות ייחודית לנשים.
את העובדות האלו יכול לגלות כל מי שמחזיק ביכולת הבסיסית של קרוא וכתוב ויודע לבצע חיפוש בגוגל. זה כמובן לא מנע ממקהלת ההסתה הקבועה לפצוח ביממה של אבל באולפנים, על המחטף הדתי והחרדי, על מדינת ההלכה שבדרך, על הפגיעה בחלשים ובחלשות, על הצורך 'לתקן' מיד כשממשלת השינוי תחזור לעניינים ועוד כהנה וכהנה. כמה פייק על הראש שלנו.
תשאלו, אוקי, זה מעצבן, אבל מה אנחנו יכולים לעשות? האמת היא שבעידן הרשתות יש לכם כוח לא מבוטל. כנסו להגיב בטוויטר ובפייסבוק, באינסטגרם ובטיקטוק, בכל מקום שתיתקלו בו במסית התורן שרוכב על חוסר הידע של העוקבים, כל מה שאתם צריכים הוא לתת להם את הידע הזה. פייק ניוז ייענה בניוז, השמצה תיענה בעובדה. רק כך נוכל למכונת הרעל.