בתקופה זאת של השנה תלמידים רבים והורים רבים מתמודדים עם תשובות שליליות לעיתים מכלל המקומות אליהם נרשמו. לעיתים מדובר בתלמידים מצטיינים עם כישורים רבים וללא כל סיבה הנראית לעין שמסבירה את התשובה השלילית.
בשנה שעברה שמעתי ממחנך ותיק שאחד מתלמידיו קיבל בשלב א' כמה תשובות שליליות- "מבחינתי" אמר אותו מחנך "יש את אותו תלמיד ויש את שאר הכיתה, הוא רמה אחרת מבחינת בגרות, מידות, שקידה ויכולת למידה, הוא גם מנהיג חיובי - בושה למקומות שלא קיבלו אותו".
רציתי להציע כאן כמה כלים מחשבתיים להתמודד עם התחושות הקשות שהתהליך הזה מציף:
א. מדדים חיצוניים לא קובעים מי אנחנו באמת. אצלנו בבית אמא הייתה הולכת לאספות הורים, אבל אבא תמיד היה אומר "אני לא צריך לשמוע מאחרים מי הבן שלי, אני מכיר אותו" - התחושה שזה העביר לנו כילדים היא של אמון, הערכה וחוסר תלות במדדים חיצוניים. רק שלא יובן לא נכון, אבא כמעט תמיד גיבה את המורים ואפילו את החברים, ובאופן כללי, תמיד חינכו אותנו להבין ולראות את הצדק שבצד שמולך.
אז זו כמובן ההתבוננות הראשונה: אני יודע מי אני, מה החוזקות ומה האתגרים ואני יודע שאני ראוי- לעולם לא לתת לאחרים את הזכות לקבוע - "האם אני ראוי?"
ב. מי שעוסק בהוראה יודע שהצלחה במבחנים היא כישרון בפני עצמו, ולא תמיד ישנה הלימה בין רמת הידיעות והבנת החומר להצלחה במבחן. היכולת לאתר במה להתמקד, כיצד להתכונן היא יכולת ספציפית ופעמים רבות המורה מאוכזב שדווקא התלמיד שמבין ומעמיק ושותף בשיעור לא ממקסם את יכולותיו במבחן, ואילו חברו לספסל הלימודים שמבין את החומר באופן שטחי ביותר מצליח לקבל את מירב הנקודות.
באותו האופן אפשר לומר שהיכולת להצליח בראיונות ולהתקבל היא כישרון בפני עצמו, שלא תמיד משקף את היכולות האמיתיות. בעולם המבוגרים זה קצת מתאזן ונוכל לשמוע פעמים רבות "הוא ממש מטעה. הוא נראה אנמי אבל פעיל מאוד" או "אל תתייחס לריאיון, הוא נראה כך וכך, אבל הוא משהו אחר לגמרי".
במקרה כזה, חשוב לבקש מאנשי החינוך שמכירים את הילד, שישקפו את העובדה שהילד לא עובר בצורה נכונה בריאיון.
ג. ההתבוננות הכי חשובה השגחה פרטית - הבעש"ט לימד אותנו שכל מעשי האדם הם בהשגחה פרטית. אם משה רבנו לא היה נלקח ליאור וגדל בבית פרעה הוא לא היה בונה את היכולת להוציא את ישראל ממצרים.
אם שמואל לא היה גדל לאישה עקרה שהתעמתה עם צרתה ולא היה גדל במשכן השם. הוא לא היה מסוגל לאחד את ישראל לשבור את האריסטוקרטיה ולייסד את מלכות ישראל.
המסלול האוטופי שאנו מציירים עבור עצמנו ועבור ילדינו מסתבר שאינו הנכון והמגדל ביותר עבורם.
יצא לי ללוות משפחה שהיו בשוקת שבורה לפני כמה שנים כשהבן הבכור שלהם לא התקבל לישיבה שכל כך חלם, שכל דודיו ומשפחתו למדו שם. וכיום הם כל כך שמחים שבזכות התשובה השלילית הוא התפתח בצורה מיטבית במקום טוב שאיתרו עבורו.
ד. חשוב לציין, שלאחר כל הסנגור העצמי. חשוב מאוד לתת לבן מודלינג איך לקבל שיקוף ולנסות ללמוד ולצמוח ממנו. לפעמים זו הזדמנות לקבל מראה לא פשוטה שההורים והבן לא מספיק מודעים למצב האמיתי ולא מודעים לכך שהכישרונות לא מגיעים לידי מימוש בפועל- אם לוקחים זאת בצורה מצמיחה ולא שוברת, מוטב לקבל שיקוף כזה בכיתה ח' ולא בשלבים יותר קריטיים בהמשך הדרך.
בשולי הדברים, יש לי הצעה שיכולה אומנם לתת מענה רק לכמה תלמידים בודדים, אבל כל אחד הוא עולם ומלואו.
בימים אלו אני משמש כחלק מצוות ההקמה של ישיבת צור לבבי. אני מזמין את מי שמחפש ישיבה עם דגש חזק על בית המדרש ואהבת תורה, לצד מצוינות לימודית והשקעה רבה בפיתוח האישיות ובצד החברתי, להצטרף לקבוצה חזקה ואיכותית שנרשמה למחזור א' שלנו.