אוריה אחי, זה כל כך לא אתה. אתה האחרון שימקם את עצמו במרכז וירצה שכולם יחשבו עליו. אתה האחרון שינוח כשכולם סביבך עושים.
נפגשנו לפני 30 שנה, תחילת שיעור א. צעירים שרוצים לתקן את העולם ולטרוף את כל התורה. למדנו בחברותא כל מיני ספרים ונושאים ועם סרגל היית מסמן בספר קוים דקים, עדינים ומדוייקים כמוך.
אמרת פעם בשיעור שאתה מרגיש את הרעב ללמוד תורה "כמו רעב פיזי בבטן". והרעב ללמוד תורה חשפה לי צד נסתר יחסית בך, עזות דקדושה.
רצינו ללמוד עם הרב מלמד ליקוטי מוהר"ן. אבל כמובן לא הייתה משבצת זמן לזה. אז אתה יזמת ואני רק הצטרפתי, ובליל שבת פשוט לקחנו ספרים ודפקנו בדלת של הרב בלי הזמנה.
זו הייתה יוזמה שלך אז אתה נכנסת ראשון ואמרת לרב שתי מילים: "באנו ללמוד". הרב הבין עם מי יש לו עסק, ואמר 'ברוכים הבאים'. למדנו כמה תורות שעניינו אותנו. אני זוכר שלמדנו שם גם את דברי ר' נחמן: "שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים אֲזַי חוֹטְפִים אִישׁ אֶחָד מִבַּחוּץ שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ לְתוֹך מְחוֹל הַמְרַקְּדִים וּמַכְרִיחִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ עִמָּהֶם גַם כֵּן". רק היום קלטתי שהתורה עוסקת בכח ההשפעה הטובה של חברים. ואתה היית כזה חבר טוב ומטיב.
כמה פעמים אמרתי לך שאני מקנא בבהירות המחשבתית שלך, איך שאתה לא מתבלבל, לא משתבלל. כשאני עזבתי את ישיבת הר ברכה לשנה, ללמוד בישיבה אחרת, אתה שאלת אותי: מה חסר בישיבה כאן? יש כאן כל מה שצריך! ואכן הנשמה שלך התמוגגה, והימים בישיבה היו עבורך ממש לראות בטוב השם ולבקר בהיכלו.
לימוד התורה שלך היה תמצית מי שאתה: 100 אחוז כנות, ומכוון מייד למעשה.
היינו חברותא בספר ישראל קדושים של רבי צדוק הכהן מלובלין, ונתיבות עולם של המהר"ל. היסודיות שלך הייתה מופלאה. שנים אחרי שסיימנו את הלימוד-הגהה של ישראל קדושים, היית מצטט ממנו מונחים מדוייקים ותובנות, ויותר מהכל ציטוטים על הקדושה העצמית שבכל יהודי.
כמה סמלי שההודעה האחרונה שלך בוואטסאפ של השיעור: הזמנה לשיעור של הרב מלמד בפתח תקווה בקהילת יחדיו.
היית כל כך חרוץ ואחראי. בישיבה נפתח שיעור בכתיבת סת"ם. ואתה מהיחידים המתמידים שהביאו את עצמם עד למיומנות המעשית, וכתבת מגילת אסתר. בכתב עדין ומדוייק כמוך.
אחרי שיצאת לעבוד קנית רכב וביום שישי אחד ראיתי אותך שוטף אותו. זרקתי לך בחיוך: "סרוסקי - נהיה בעל בית בורגני".
ואתה ענית לי: אני מקיים מצוות כיבוד הורים. אבא אמר לי לשמור על הרכב נקי.
חיית חיים גדושים, מלאים ומספקים. ובפיתולי הדרך, צומת אחרי צומת, בחרת את הפנייה לאחריות, חריצות ונאמנות.
ישבנו אצלך [עם חיים פאר] אחרי שתחייה בתך נפטרה. ורק אז הבנתי עם כמה עומס התמודדתם, תהלה ואתה, ואיזו גבורה ושליטה עצמית ושיקול דעת הפעלת, לאורך כל התקופה וגם ברגעים האחרונים ממש של תחייה. ומעולם לא שמעתי ממך רמז דק של התמרמרות והתקרבנות.
בפעם האחרונה שנפגשנו, זה היה באקראי. טיילתם עם המשפחה של תהלה לייד חורש ירון ואני עם טרנינג ונעלי ספורט יצאתי לרוץ.
נתקענו לדבר יותר משעה, והשלמנו פערים. התעניינתי במילואים האינסופיים שלך, אבל מהר מאד השיחה התמקדה בגידול וחינוך ילדים. הם מילאו את חייך בשמחה וגאווה ממש.
אוריה, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפו"ר, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר ויראת ה' היא אוצרך. היית יהודי למופת, מסור לתורה ולעם ולארץ. הארת את העולם בתורה ומעשים טובים, וניצלת את הזמן למה שחשוב: לישוב הארץ, להשקעה במשפחה, להתנדבות ארוכה מאד במילואים, ולהמון המון לימוד תורה.
נוח בשלום על משכבך חבר יקר ותהיה מליץ יושר בשמים על תהלה והילדים, על המשפחה והקהילה ועל כל ישראל.