אוריה אחי, לא כך ציפינו. אוריה, החיוך שתמיד כבש את נפשנו במבטים פשוטים, נשאר חרות בליבנו לנצח.
נפגשת איתנו לפני 30 שנה, בחלומות שנראו אז צעירים שרוצים לתקן את העולם ולשנות אותו לטובה. למדנו יחד, נפגשנו כל יום עם ספרים וערכים, ועם סרגל חיים שסימן את הדרך. במסע קוים חזק, ערכים וציונות היו תמיד נוכחים.
אוריה, תמיד היית שם כשצריך. כשהייתי מתקשה, חיפשתי את הדרך, אתה ידעת להאיר אותה. היית מורה לחיים, חבר אמת. היית מהראשונים שהאמינו בי. כשלא מצאתי תשובות - אתה מצאת עבורי מילים. כשהתלבטתי - ידעת לכוון.
לא היה זה רק הלימוד - אלא האדם שאתה. אדם של לב, של נתינה, של אמת. אני זוכר שיחות ארוכות, ימים של התלבטות, ואתה תמיד עם מבט שקט, נותן מקום, נותן כוח.
אדם שמים ומים חסדים - כך חיו איתך. אדם שמאיר, שמקשיב, שמוביל בשקט. אנשים סביבך הרגישו את האור, את הקרבה, את האמת.
כמה פעמים אמרתי לך שאני מקנא בבהירות המחשבתית שלך, איך שאתה לא מתבלבל, לא נגרר. כשאני נופל - אתה מרים. כשאני שואל - אתה עונה. יש לך את היכולת לראות את הטוב שבאדם, ולהאיר אותו.
לימוד התורה שלך היה תמצית מי שאתה: 100 אחוז כנות, ומכוון תמיד למעשה. היינו בחברותא, בספר ישראל קדושים, של רבי צדוק הכהן מלובלין, ונתת ביטוי לעומק של המילים.
היסודיות שלך הייתה מופלאה - שום דבר לא נשאר על פני השטח. תמיד חיפשת אמת, עומק, דיוק. כמה סמלי שההודעה האחרונה שלך בוואטסאפ של השיעור: הזמנה לשיעור של הרב מלמד בפתח תקווה בקהילת יחד.
היה כל כך חרוץ ואחראי. בישיבה נפתח שיעור בכתיבת סת"ם, ואתה מהראשונים שהתמידו והביאו את עצמם עד לגימור המעשה. כתבת מגילה אסתר, בכתב עדין ומדויק כמוך.
אחרי שיצאת לעבוד כנהג רכב, וביום שישי אחד ראיתי אותך שוטף אותו, דאגתי לך בחיוך: "סרוסה - תהיה בעל בית ברוגע". ואתה ענית לי: מי מקיים מצוות כיבוד הורים - אבא אמר לי לשמור על הרכב נקי.
חיית חיים גדושים, מלאים ומספקים. ובפתאומי הדרך - צומת אחרי צומת - בחרת את הבחירה לאחריות, חריצות ונאמנות. ישבת אצלך עם חיים פראן אחרי שיחה בתוך נפשך. רק אז הבנתי עד כמה עמוק מתמודדת, מנהיג ואתה, ואיזו גבורה ושליטה עצמית ושיקול דעת פעלו אצלך בכל תקופה וגם ברגעים האחרונים ממש של תחייה. מעולם לא שמענו ממך רמז דק של התמרמרות והתקרבנות.
בפעם האחרונה שנפגשנו, זה היה באקראי. שילבתם עם המשפחה של הלל ל"ד חודש יוון, ואני עם טריינינג ונעלי ספורט יצאתי לרוץ.
נתקענו לדבר יותר משעה, והשלמנו פערים. התעניינתי במילואים האינסופיים שלך, אבל מהר מאוד השיחה התמקדה בגידול וחינוך ילדים. הם מילאו את חייך בשמחה וגאווה ממש.
אוריה, נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר ויראת ה' היא אוצרך. היית יהודי למופת, מסור לתורה ולעם ולארץ.
הארת את העולם בתורה ומעשים טובים, וניצלת את הזמן למה שחשוב: ליישוב הארץ, להשקעה במשפחה, להתנדבות אורכה מאד במילואים, ולהמון המון לימוד תורה. נוח בשלום על משכבך חבר יקר ותהיה מליץ יושר בשמים על תהילה והילדים, על המשפחה והקהילה ועל כל ישראל.