יש רגע מיוחד בערב פסח, כשמנקים את שאריות האבק האחרונות, אז מרגישים שהניקיון הוא הרבה מעבר לבית.
חז"ל מלמדים אותנו שהחמץ מסמל את ה"שאור שבעיסה" - את היצר, הגאווה והתפיחה העצמית, ולעומתו המצה היא "לחם עוני" - פשטות, ביטול לקדוש ברוך הוא וזריזות של גאולה.
השנה המעבר הזה מחמץ למצה מקבל משמעות עמוקה יותר. אנו חיים בתקופה שבה "הנהגת הטבע" וה"נס" מתערבבים זה בזה. כמו שבני ישראל במצרים חיו בתוך מציאות של הסתר, וברגע אחד הכול נהפך ל"חישוב מסלול מחדש" אלוקי - כך גם אנו היום.
אנו רואים בעיניים איך "לא ינום ולא יישן שומר ישראל". הניסים הגלויים שאנו חווים - בביטחון, בעמידה האיתנה של הלוחמים שלנו ובכוחות הנפש של העם הזה - הם עדות חיה לכך שאנו דור של גאולה. בליל הסדר נשאל: "מה נשתנה?" והשנה התשובה היא - שהשתנינו אנחנו, והשתנינו הרבה.
למדנו להעריך את הנס שבשגרה, את הכוח שבחיבור ואת האמונה שמעל השכל. אנו מבערים את החמץ - את הספק והפחד - ומפנים מקום לאמונה תמימה, שכשם שנגאלו אבותינו כך נזכה גם אנו לגאולה שלמה וקרובה.
ואילו פינו מלא שירה כים - אין אנו מספיקים להודות. אבא שבשמיים, אי אפשר להספיק, אי אפשר להספיק לומר לך תודה רבה על כל הטוב. אנו עוברים תקופת חיים של "עוד זה מדבר וזה בא", אך גדולה מידת רחמים ממידת פורענות. ועד שלא הסתיימה לה ברכה אחת, כבר מתרגשת עלינו ברכה שנייה, וכל ברכה גדולה מחברתה.
אמר רבי יוסי: אוי לעיניים שרואות ואין יודעות מה הן רואות. בורא עולם, אנו רואים הכול - רואים ולא מאמינים למראה עינינו. אך כאמור, לא מספיקים; לא מספיקים להודות על הכול, אין די רווח בין הדבקים להבין הכול, לעכל הכול ולהספיק להודות על הכול.
והקב"ה - ברצותו מקצר וברצותו מאריך, וכאבן ביד המסתת, בתפילה שיחייה ואף ירומם. ועת הוא לכל דבר, ובזמנים של גאולה העיתים משמשים גם יחד. בורא עולם זיכה את כולנו לבנות ולהיבנות, לחיות ולראות בגאולת ישראל.
אבינו שבשמיים: חוזות עינינו בשובך לציון, חוזות עינינו בעת נקם ושילם, חוזות עינינו בצמיחת קרן דוד עבדך. בשנים אלה העברת אותנו, ריבונו של עולם, ברכבת הרים של גאולה, וזוכים אנו לראות חלקים נבחרים שבה. גם יגון וכאב ראינו - בשביים של אהובינו, בלכתם ופציעתם של טובי לוחמינו.
אך מעל הכול עינינו רואות בבהירות את מלכותך וגבורתך הנסוכה על הכול: התמוטטות מלכויות, עקירת זדון ורשע, השפלת גאים, ומעל לכל - הצמחת קרן ישראל. אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו, ואנו רואים ומודים לפניך על כל זה בכל יום ויום, על ניסיך ועל נפלאותיך.
אהבת עולם אהבתנו, ואנו - נפשנו חולת אהבתך - מבקשים לעשות למען שמך הגדול, לכבוד גילוי מלכותך בעולם, לכבוד עמך וצאן מרעיתך. אנא ה', פרוס שלומך ואהבתך על בתי ישראל, כונן אותם לשם ולתפארה עדי עד.
פרוס על כולנו סוכת שלומך, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. בניסן נגאלו ובניסן נגאלים. חג כשר, שמח ומלא בניסים לכל בית ישראל!