ח"כ לשעבר אורן חזן, דמות שמעוררת אמוציות עזות בכל קצווי הקשת הפוליטית, הפך במלחמה לעוגן של ממש עבור אלפי משפחות באריאל. הוא מנהל מערך עדכוני חירום שוטף שעליו נסמכים רבים מתושבי העיר.

"בתחילת המלחמה לקחתי את השליחות להיות המודיע המקומי באריאל", הוא מספר. מאז, חזן מדווח על שיגורים, יירוטים והנחיות פיקוד העורף בזמן אמת, לעיתים דקות לפני הצופרים. "אני לא ישן. אם יש שיגור ב-2 בלילה, אז אני מדווח להם ב-2 בלילה. אני ישן בין לבין ומתעורר מהצפצופים".

חזן לא חוסך בביקורת על התקשורת הממסדית, אותה הוא מאשים בניתוק וביצירת "מציאות מדומה". "אני חושב שזה ביזיון. אנחנו רואים את הצפון סופג בלי הפסקה, ובטלוויזיה משדרים ריאליטי".

למרות שכיכב בעצמו בפורמטים כאלו, הוא סבור שהתזמון הנוכחי מעיד על קריסה מוסרית. "במקום שהתקשורת בישראל תשקף את המציאות היא הפכה להיות כזו שמייצרת מציאות מדומה".

שורשי העזות של חזן, כך נראה, נטועים עמוק בבית אביו, ח"כ לשעבר יחיאל חזן. הוא נזכר בילדותו באריאל ובאור עקיבא, ב"תמימות של המרוקאים שהלכו בעיניים עצומות לשומרון", ובאביו שהיה לוקח אותו כילד בן שש להפגנות עם גדרות תיל במחלף מורשה. "גדלתי במציאות של הרבה מחאות. ראיתי את אבא שלי טס עד לאוסלו, לוקח מהכיס שלו כסף, שוכר מטוס עם 200 אנשים מהאוכל של הילדים שלו וטס להפגין נגד האדריכלים של האסון הגדול".

על תקופתו בכנסת הוא מדבר בגעגוע מעורב בפיכחון. חזן משוכנע שלו היה מתקיים משאל פרסונלי, הוא היה נבחר ברוב מוחץ, אך שיטת ה"דילים" בליכוד הותירה אותו בחוץ. "בפוליטיקה אוהבים 'יס-מנים', לא אוהבים אנשים שאומרים את האמת. האמת לא נוחה, לא נעימה ומאוד כואבת. שילמתי על זה מחיר".

הוא מזכיר בגאווה את חשיפת העברת מזוודות הכסף לחמאס - נושא שעליו דיבר שוב ושוב. "אמרתי שמדינת ישראל משלמת פרוטקשן לחמאס. שילמתי על זה מחיר אישי מול ראש הממשלה שביקש שלא יצביעו לי".

אחת הנקודות המפתיעות בראיון היא התייחסותו לאי-בחירתו ב-2019. לאחר תקופה של שבר עמוק, פגש חזן את הרב יאשיהו פינטו בניו יורק, פגישה ששינתה את תפיסתו. "הרב מסתכל עליי ואומר לי: 'בורא עולם הציל אותך שלא נבחרת לכנסת'. באותו רגע כל הלחץ השתחרר". חזן מסביר כי אילו היה נשאר בכנסת בתקופת הקורונה והשבעה באוקטובר, "הייתי הופך להיות שוטה הכפר. הציל אותי השם שלא נבחרתי".

כיום, פניו של חזן מופנות לזירה המוניציפלית באריאל, העיר שבה גדל ושבה הוא מגדל את ילדיו עם אשתו רינת. למרות הפסדו בבחירות האחרונות לראשות העיר, הוא אינו מרים ידיים. "התסכול הכי גדול שלי הוא שאני יודע שאם אני הייתי - הכל היה נראה אחרת. החוסר אונים הזה, שאתה יכול לבנות וליישם אבל אתה לא בתפקיד, גומר אותי".

הוא דוחה בינתיים הצעות לחזור לכנסת מתוך מחויבות לאלפי התושבים שהצביעו לו בעיר. "השלב הבא הוא שלב ביצועי. אני עוד לא הגעתי לשיא".

בחזונו, הוא רואה עצמו בגיל 70, יושב על המרפסת באריאל מול נוף השומרון, ויודע שעשה ככל יכולתו למען עם ישראל. "אין לי שלווה אישית כשיש פצועים ונרצחים, אבל אם החיים של הציבור יהיו טובים יותר בזכותי - זו השלווה שלי".