מרגישים שישראל עושה היסטוריה? משוכנעים, בצדק, שפער כזה בין צדדים עוד לא היה בתולדות המלחמה המודרנית?
כדאי שתכירו את הקמפיין החדש מבית מדרשו של השמאל הישראלי, קמפיין שהתחיל, כרגיל, בטפטופים וציוצים, והגיע לאולפנים ולפוליטיקאים, ואם יותר לי להתנבא, יהפוך לפס הקול התקשורתי של תקשורת המיינסטרים הישראלי כבר בשבוע הקרוב.
התמצית של הקמפיין היא שישראל "לא מנצחת באיראן" או "לא מנצחת באף חזית", או בגרסה הנועזת יותר שמציעה שלל ניסוחים ולפיהם בכלל "איראן מנצחת". חסר רק כפסע עד שהחכם התורן יכריז שבעצם המלחמה כולה היא תוכנית איראנית מתוחכמת שנועדה להשמיד את ההנהגה שלה עצמה ואת מאגרי הנשק שלה...
הנה למשל ערד ניר, הפרשן-וטרינר של חדשות 12 לענייני חדשות חוץ, צייץ השבוע בניתוק מה מהמציאות את הטקסט הבא: "אין מנוס מלהודות באמת המרה: בשלב זה איראן מצליחה לקבוע את מהלכי המלחמה... מכרו לטראמפ לוקשים והוא עכשיו מתקשה לבלוע". הסופרת איריס לאעל, פובליציסטית ב'הארץ', כתבה "הפסדנו ב7 באוקטובר ואנחנו מפסידים במלחמת איראן השנייה. זו האמת. כמעט שלוש שנים של מלחמות נתניהו שמסתיימות בהפסדים". מה חבל, אם כן, שחמינאי ושות' כבר לא איתנו כדי לחגוג את ההפסד הישראלי...
אל"מ במיל. דני סיטרינוביץ, דמות חדשה יחסית באולפנים ומי שעד לא מזמן היה אחראי בדיוק על הפרשנות הזו של כוונותיה ומצבה של איראן באמ"ן, הצהיר אצל רביב דרוקר כי "זו מערכה שצריך להגיד: אסטרטגית, היא כישלון, היא לא הצלחה". הוא לפחות הציל קצת את כבודו והציג חיבור מינימאלי למציאות כשהוסיף וציין את מה שאנשים אומרים לו, ש"העמדה שאתה מציג - גם אם היא לא נכונה, היא נותנת תמונת ראי למערכת".
מי שלא מפספס את ההזדמנות לקפוץ על הרימון, סרק במקרה הזה, הוא הפוליטיקאי המתקמבק והמתדרדר בסקרים, נפתלי בנט. בראיון לחדשות 12 הצהיר הבנט: "יש פה דרג מדיני שמונע מצה"ל לנצח, כרגע מדינת ישראל וממשלת נתניהו לא יודעת לנצח, לא בעזה, לא בלבנון, בשום מקום לא מנצחים... אני מסתכל במבחן התוצאה, נראה בשאלה אחת האם עמדנו ביעדים והיעד המרכזי הוא פירוק לצמיתות של תוכנית הגרעין האיראנית, מוציאים את החומר או לא, האם מפרקים את התוכנית הבליסטית לצמיתות או לא".
הטיעונים האלה מביכים בכל כך הרבה רמות, שקשה להחליט אפילו מאיפה להתחיל לגשת אליהם, זה כמעט גרוע יותר מלקרוא ללילה יום, ובכל זאת ננסה. נניח גם לרע לזירה העזתית והלבנונית, היותר מורכבות מבחינת ניתוח ותהליך, ונתמקד באירוע האיראני נקודתית.
נבחן בתמצית כמה מישורים: המישור המדיני והגיאו-פוליטי, המישור האסטרטגי, המישור הטקטי והמישור המוראלי.
במישור המדיני, אפשר כבר לומר בוודאות, כי כשם שמלחמת ששת הימים הפכה את ישראל ממדינה שעצם קיומה העתידי מוטל בספק לכזו שנמצאת כאן כדי להישאר, גם בתודעתן של מדינות ערב, שהתחילו לחפש דרך לכפות עלינו הגעה להסכמים והסדרים - כולל באמצעות מלחמת יום כיפור, כך המלחמה הנוכחית הפכה את ישראל מ'עוד מדינה' למעצמה אזורית רשמית.
מדינה שכל הצמרת האמריקנית, כולל מזכיר ההגנה, מזכיר החוץ והרמטכ"ל, מצהירה פעם אחר פעם שחיל האוויר שלה הוא בין שני החילות הטובים בעולם, מדינה שכל בכיר ערבי, מכוכב הרשת דאחי חלפאן הזכור מחיסול אל-מבחוח בדובאי ועד חברי פרלמנט לבנונים מצהירים בקול ברור שהיא "ניצחה ומנצחת", היא מעצמה אזורית.
כבר עכשיו ברור שהיום שאחרי שם את ישראל בפוזיציה שונה לחלוטין במזרח התיכון. עיני הסעודים והמפרציות נשואים אלינו, הלבנונים מחליפים לאט לאט את הדיסקט ביחס לחזבאללה, אל ג'וליאני לא מוציא כמעט מילה מפיו בקשר לאחיזה הישראלית בכתר החרמון ובמקום זאת שוקל להצטרף למאבק בחזבאללה וטיפוסים כמו ארדואן נדחקו לשולי השוליים, וזה אפילו לפני שנגענו בהשלכות הגלובליות של עסקאות הנשק העצומות, שורת המנהיגים שמשחרים לפתחה של ממשלת ישראל, מראש ממשלת הודו ועד ראשי ממשלות הונגריה וארגנטינה, הקשר הבלתי נתפס עם הבית הלבן והתחושה שישראל וארצות הברית חד הם. ישראל לא הצטרפה לנאט"ו, היא עקפה אותו בסיבוב.
במישור האסטרטגי, נראה שיש ארבע אפשרויות לסיום המלחמה: חילופי שלטון מלאים באמצעות השאה ומעבר לדמוקרטיה ידידותית, התפרקות של איראן לאוטונומיות של מיעוטים, חילופי שלטון חלקיים כשגורם פוליטי או צבאי מתון יותר תופס את השלטון במעין חצי-הפיכה ומגיע להבנות עם המערב או כניעה של המשטר הנוכחי לכל הדרישות האמריקניות.
בכל אחת מהאפשרויות, ישראל משיגה את כל שלושת יעדיה במלחמה: פירוק מלא ומחלט של תוכנית הגרעין, חיסול האיום הבליסטי והפסקת המימון והתפעול של ארגוני הפרוקסי. אם זה לא ניצחון אסטרטגי, אזי ניצחון אסטרטגי מהו?
במישור הטקטי ישראל הפגינה יכולות מדהימות של פגיעה ממוקדת במטרות, חיסול מנהיגים גם כשהללו ירדו למחתרת, יכולת לשלוט בשמי טהרן ולמגר איום אחרי איום, הפיכת אנשי הבסיג' למטרות נעות והכנת תשתית למהפכה אזרחית.
מנגד, לא רק שהנמר האיראני התגלה כנמר של נייר שאינו מסוגל להגיע כמעט לשום יעד משמעותי בישראל ולפגוע בו במדויק, גם מערכות ההגנה הישראליות הוכיחו את עצמן בחסדי שמים. וכן, כל אחד ואחת מאלו שנהרגו הוא עולם ומלואו, ועדיין, האיומים שהסתובבו פה דיברו על אלפי הרוגים ועל קברות אחים המוניים... שוב, בכל הגדרה צבאית מקובלת מדובר על ניצחון מוחלט, מוחץ ומרהיב. משהו שטרם היה כמותו בעימות בין שני מדינות בעידן המודרני, בוודאי כשהאחת מהן השקיעה את כל כולה במשך ארבעה עשורים בהכנה ממוקדת להצליח לפגוע בשנייה.
לסיום, במישור המוראלי, חרף הניסיונות לשבור את אורך הרוח של העם, ואפילו בסקרי הבית של ערוצי המיינסטרים, שני שליש ומעלה מאזרחי ישראל תומכים בהמשך המלחמה. הסיבה פשוטה: העם שלנו חכם יותר מפרשניו ולשעבריו, הוא מבין טוב מאוד את גודל ההישג, הוא מבין את המשמעות של כל יום של כתישה באיראן, הוא מבין את הצורך למגר את חיזבאללה וחמאס עד תום, הוא מבין את העובדה הפשוטה - ישראל מנצחת.