יהודית קצובר ונדיה מטר, העומדות בראש תנועת הריבונות, מתארחות באולפן ערוץ 7 ומספרות על החיבור שהוליד את השותפות ביניהן.
למרות שהתגוררו בשכנות באפרת דרכיהן הצטלבו רק ברגע הקשה של הגירוש מגוש קטיף. "נפגשנו בגוש קטיף, התחברנו, ואמרנו, אין יותר גירושים - לא מארץ ישראל ולא בינינו," מספרת קצובר.
עבור מטר, קצובר היא הרבה מעבר לשותפה לדרך: "היא מורה למידות. ספר מסילת ישרים, יכול ללמוד ממנה. היא בעלת ענווה כה גדולה".
קצובר היא מחלוצות ההתיישבות ביהודה ושומרון, אחת מ-13 הנשים ששינו את ההיסטוריה בבית הדסה בחברון. מטר רואה בה חוליה מקשרת לדור הנפילים של 1967, דור שקם לתקן את מה שהממשלה דאז לא העזה לעשות. "היה ניצחון צבאי מדהים, אבל לצערנו הם לא עשו את השלב הבא. כל ניצחון צבאי חייב להיות מלווה בניצחון מדיני," היא מסבירה ומציינת מדוע לדעתה המונח "מתנחלים" עדיף על "מתיישבים". "מתיישבים אפשר להזיז. להתנחל זה בנחלת האבות ובשורשים".
מטר עלתה לארץ בגיל 18 מבלגיה, מונעת מאותו "אור מיוחד" שקצובר מתארת שראתה כילדה כשעלתה מרומניה. "בחוץ לארץ אף פעם לא הרגשתי באמת בבית," משחזרת מטר, "הנשמה שלי חייבת להיות פה".
היא הקימה יחד עם חמותה, רות מטר, את ארגון "נשים בירוק", וניהלה מאבק עיקש נגד הסכמי אוסלו. "אני אומרת לכל הבנות, תהיו תמיד בקשר טוב עם החמות שלכם, ותלכו איתה לכלא," היא אומרת בחיוך, "אין קשר יותר טוב לזוגיות מאשר ללכת לכלא עם חמותך".
מטר מתארת מציאות קשה של רדיפה פוליטית בשנות ה-90, כולל מקרים של אלימות משטרתית ותפירת תיקים.
הפעילות האינטנסיבית גבתה מחיר גם בתוך הבית. קצובר מודה ביושר כי ילדיה הרגישו לעיתים את חסרונה. "תמיד הייתי פעילה. הם גאים, אבל הם גם עקצו אותי על המקומות שלא הייתי בהם". עם זאת, היא אינה מתחרטת. "היה שווה להילחם על ארץ ישראל. אין כמו דוגמה אישית. הם כולם אנשי ארץ ישראל וימין חזק".
מטר, מצדה, הרגישה כל השנים כ"להטוטן" המנסה לאזן בין האימהות להפגנות. היא מציינת את התמיכה הבלתי מסויגת של בעלה, שהיה שותף מלא לדרך האידיאולוגית עוד מהדייט הראשון: "לא הייתי יכולה לעשות כל מה שאני עושה בלי התמיכה שלו".
כיום, השתיים מרגישות כי חל שינוי דרמטי בציבוריות הישראלית. "הציונות הדתית הפכה מובילה," קובעת קצובר. "את רואה את השינוי בשטח, את רואה את יהודה ושומרון, כל ההתפתחות שיש. לא היו דברים כאלה".
הנושא המרכזי שבו עוסקות השתיים כיום הוא החלת הריבונות, לא רק כעניין הצהרתי אלא כצורך קיומי. מטר מתריעה כי ללא ריבונות רשמית, ההתיישבות נשארת בסטטוס ארעי בעיני העולם. "כל עוד אין החלטת ריבונות, ישראל משדרת 'עוד לא החלטנו שזה שלנו לנצח'," היא אומרת.
הן קוראות לביטול הסכמי אוסלו ולחזרה לשליטה מלאה בשטחי A ו-B. מבחינתן, המלחמה הנוכחית חייבת להסתיים בשינוי גאופוליטי מרחיק לכת. "הניצחון חייב להיות גם בריבונות ביהודה ושומרון ובחבל עזה", קובעת מטר.