החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים אושר השבוע בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. מעתה יוכלו הדיינים לשמש גם כבוררים בסכסוכים אזרחיים בדיני ממונות בהסכמת הצדדים.
השר לשעבר מתן כהנא אמר לי השבוע כי אילו הייתה לו זכות הצבעה - היה תומך בחוק, חרף התנגדותם של ראש מפלגתו גדי איזנקוט ושל ראש מפלגתו בעבר נפתלי בנט.
“בתור אדם ציוני־דתי שרואה במדינה ראשית צמיחת גאולתנו", הסביר כהנא בחגיגיות, “אני רואה ערך בכך שיש לנו מערכת משפט מקבילה שדנה על פי חוקי התורה. זו עוד הוכחה להיותנו מדינה יהודית".
יש כאן אמירה ערכית - אין ספק. אבל בין ההצהרות הגדולות למציאות בשטח נפער פער מטריד: מערכת שמתקשה לעמוד בעומס הקיים, מתבקשת כעת לשאת על כתפיה עומס נוסף.
דו"חות מבקר המדינה לאורך השנים התבטאו בחריפות על רמת השירות בבתי הדין הרבניים:
* ב־83% מהתיקים שבדק המבקר נמצאו ליקויים.
* זמן ההמתנה הממוצע לדיון ראשון עומד על שלושה חודשים ויותר.
* הסחבת נובעת מהרכבים חסרים, ליקויים במערכת הממוחשבת ובאבטחת המידע.
המבקר כתב בחריפות כי “ממכלול הליקויים עולה כי ציבור המתדיינים, הנמצא במצב אישי רגיש וקשה, נפגע מן ההתנהלות בבתי הדין. כן נפגעים מכך אנשים נוספים, ובהם ילדים, התלויים בהכרעה".
הנתונים הללו מהווים כתב אישום של ממש. במילים אחרות: עינוי דין של ממש - גם בסוגיות שלשמן הוקמו בתי הדין הרבניים על ידי גדולי הרבנים בקום המדינה. וכעת, במקום לתקן - מוסיפים. במקום להקל - מעמיסים. המערכת תידרש כעת לעסוק גם בבוררויות בענייני ממונות, והדבר עלול לבוא על חשבון אותם מתדיינים - ובהם נשים וילדים חסרי אונים - הזקוקים למענה מיידי.
אבל בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, לא פעם המאבק עצמו הופך למטרה - והאדם שבקצה המערכת נשכח.
לפני עשרים שנה, בניסן תשס"ו, פסל בית המשפט העליון את האפשרות לקיים דיוני ממונות בבתי הדין הרבניים. ימים ספורים לאחר מכן הגיש משה גפני את החוק הראשון שנועד להשיב את הסמכות הזאת - והוא לא ויתר. עם השנים הפך המהלך הזה למאבק אישי של גפני - סמל לעמידה עיקשת מול המערכת המשפטית והפוליטית - עד השבוע.
אבל לא רק מבחינתו. גם מן העבר השני, נדמה שהסוגיה הזו כבר מזמן חרגה מדיון ענייני והפכה למאבק של שליטה: מי קובע, מי מוסמך, ומי מחזיק במונופול על מערכת המשפט. לעיתים נדמה שהמערכת נאבקת על כוחה - לא על טובת המתדיינים.
החוק עבר ברוב של 65 מול 41. הישג מרשים, ללא ספק. אך לצד ההישג, יש הכרח להרחיב את המערכת: למנות דיינים נוספים - בתנאי שיהיו ראויים - ולעבות את מערך המנהלה והמזכירות, כדי להבטיח מענה הולם לציבור.
החוק הזה יכול להיות צעד חשוב - אבל רק אם הוא לא יישאר עוד ניצחון פוליטי על הנייר. בלי דיינים, בלי תקנים ובלי מערכת מתפקדת, גם החוק הזה עלול להפוך לעוד פרק בעינוי הדין - רק עם כותרת חגיגית.