שרה נחשון, אשת חברון, מתארחת באולפן ערוץ 7 מחזירה אותנו אל הימים שבהם ההתיישבות ביהודה ושומרון הייתה חלום רחוק, ואל הרגעים שבהם נדרשה עוצמה נשית אדירה כדי להפוך את החלום למציאות בשטח.

נחשון, ילידת כפר חסידים, גדלה בצל ענקי המוסר הליטאים, אך ההשגחה העליונה הובילה אותה למסלול חיים שונה לחלוטין. "ההשגחה רצתה שאני אמצא את בעלי שלא היה שייך לליטאים. הוא דווקא בא מהמזרחי אבל התקרב לחב"ד," היא מספרת.

בעלה, האמן המפורסם ברוך נחשון ז"ל, מצא את תשוקתו בחסידות. הקשר שלהם עם הרבי מלובביץ' היה עמוק ומוחלט. "כשנפגשנו, הוא אמר לי: 'אני חב"דניק, ואני רוצה רק לראות את הרבי. לא רוצה רהיטים, לא רוצה דירה, לא רוצה כלום. רק לראות את הרבי'"

אחרי מלחמת ששת הימים, כשריח הגאולה עמד באוויר, חשו בני הזוג נחשון את הקריאה לחזור לנחלת אבות. למרות ששרה חלמה על סמטאות ירושלים העתיקה, המציאות הובילה אותם לחברון. הכל החל בליל הסדר המפורסם במלון "פארק" לפני 58 שנים. שרה הגיעה למלון במהלך חול המועד, באוטובוס ערבי משער שכם - מעשה שבמושגים של היום נראה דמיוני. "אז הם פחדו מאיתנו, לא פחדנו מהם", היא נזכרת.

הקבוצה הועברה לממשל הצבאי בחברון, ושם חיו שבע המשפחות הראשונות בתנאים של קיבוץ, מוקפים בגדרות תיל וצבא. בתוך המציאות הזו נולד בנם הבכור, שניאור חברון - הילד היהודי הראשון שנולד בעיר מזה ארבעים שנה. ברית המילה שלו הפכה לסוגיה מדינית שהגיעה עד שולחן הכנסת ושר הביטחון, שאסר על קיום הברית במערת המכפלה מחשש ל"רגשות המוסלמים".

אולם השיא הדרמטי והכואב ביותר הגיע עם לידת בנם, אברהם ידידיה. הילד, שנימול במערת המכפלה בניגוד לאיסור הצבאי, נפטר במיטתו בגיל חצי שנה. באותו בוקר נורא, כשבעלה בירושלים ואינו ניתן להשגה, קיבלה שרה החלטה היסטורית: בנה יהיה היהודי הראשון שייקבר בבית העלמין העתיק של חברון, שחולל בפרעות תרפ"ט.

"הם הודיעו לי שבשום אופן לא יתנו לי לקבור את הבן בחברון," היא משחזרת את העימות מול הצבא. שרה לא נרתעה. בחמש אחר הצהריים יצאה מירושלים לכיוון חברון, שם חיכה לה מחסום צבאי. אלוף הפיקוד דאז הציב לה אולטימטום: קבורה בקריית ארבע או חזרה לירושלים. "הוא אמר לי: 'את חברון יחזירו. זה לטובתך. תרצי לעלות לבית העלמין ולא תוכלי'. אמרתי לו: 'תודה רבה שאתה דואג לי'."

כשהחושך ירד, שרה עשתה את הבלתי ייאמן. היא הוציאה את גופת בנה הקטן מהרכב, עטופה בסדין, וצעדה ברגליה לעבר המחסום. "פתחתי את המחסום ואמרתי לחייל: 'אני רוצה לראות מה תעשה לי'. והוא היה כל כך המום".

העמידה האיתנה שלה שינתה את המצב. שר הביטחון נתן אישור חריג, ובאישון לילה, תחת אור גנרטור קטן, נערכה ההלוויה המכוננת. "אמרתי שם שני דברים: אחד, הגמרא מספרת שכשאב ובן מטיילים והילד שואל 'מתי נגיע לעיר?', האב עונה 'כשתראה את בית החיים תדע שאנחנו קרובים'. ושנית, שאברהם אבינו קנה חלקת אדמה לשרה אשתו, ואני, ששמי שרה, קונה היום חלקת אדמה לאברהם בני באותו מקום, בהפרש של 3,300 שנה".

לצד המאבקים הפיזיים על האדמה, שרה מספרת על המאבק הרוחני של בעלה ברוך, שהפך לאחד האמנים המוערכים בעולם היהודי. ברוך, שחש קושי בפרנסה, קיבל עצה מחסיד ברסלב לקרוא את כל ספר התהילים מחצות הלילה במשך 40 יום. הוא קיבל על עצמו את המשימה, ובזכותה נולד פרויקט חייו - ציור פסוקי התהילים.

"הוא זכה לתערוכה גדולה. הילדים שלי הוציאו את ספר התהילים שלו שמחולק לכל יום, וזכינו לחלק את זה לאלפי חיילים", היא מספרת בהתרגשות. "הרבי מלובביץ' אמר לברוך בשיחת יחידות: "הרבה דורות עברו, חוש הציור לא נתקן בקדושה - ואתה תתקן".

בסיכום דבריה, שרה נחשון שואבת כוח מההיסטוריה ומקרינה אותו אל העתיד, במיוחד בימים המורכבים הללו. "אנחנו מחכים לגאולה ואין לנו ממה לפחד," היא פוסקת בביטחון. "אני מבקשת מכל עם ישראל לא לפחד, אלא להרגיש קשור לקדוש ברוך הוא. מי שקשור למעלה - לא נופל למטה. נראה עוד הרבה ניסים, כמו שאנחנו רואים עד עכשיו, ונזכה לגאולה האמיתית והשלמה".