לילך פלדמן, תושבת היישוב רבבה שבשומרון ואם לשישה, מתארחת בערוץ 7 ומספרת על המסע האישי שלה - שהיה רווי באמונה וניסים.

סיפורה מתחיל בנס רפואי - היריון שלישייה ספונטני שהגיע דווקא כשבני הזוג עמדו בפתחו של הליך טיפולי. אולם, לצד השמחה האדירה, הגיעו במהירות הדילמות המוסריות והרפואיות המורכבות ביותר שזוג צעיר יכול לעמוד בפניהן.

"ההיריון שלהם עבר דווקא מאוד מאוד בריא ותקין. נס ענקי", משחזרת פלדמן את תחילת הדרך, אך מציינת כי המערכת הרפואית לא תמיד ראתה את הדברים באותו האור. שלישייה נחשבת להיריון בסיכון גבוה במיוחד וההמלצה לדילול עוברים הונחה על השולחן כמעט באופן מיידי. "לקחנו את זה נורא קשה. החלטנו שלא ללכת להליך הזה. אם הקב"ה בחר בנו, ונתן לנו ילד מיוחד, אנחנו רוצים אותו".

הרוח הנבואית הזו עמדה למבחן בשבוע ה-29, כאשר צירים מוקדמים הובילו ללידת השלישייה בניתוח קיסרי דחוף. בעוד שניים מהתינוקות יצאו במצב יציב יחסית, הבת הקטנה, לבונה, שנולדה במשקל זעיר של 840 גרם בלבד, החלה את מסע הייסורים שלה. היא אובחנה עם מום פיזיולוגי המונע ממנה לבלוע ומסכן את ריאותיה באופן מיידי. בשל משקלה הנמוך, הרופאים עמדו חסרי אונים מול הסיכון שבניתוח. "התחלנו מרוץ נגד הזמן

בגיל חודש ובמשקל של קילו אחד בלבד, עברה לבונה את הניתוח הראשון בסדרה ארוכה של פרוצדורות רפואיות. במשך שנתיים היא נותרה מאושפזת, נעה בין חיים למוות, בין הנשמה למשקפי חמצן, כשאמה מתמרנת במציאות בלתי נתפסת: בבוקר בפגייה עם שלושה תינוקות קטנטנים, ובשעה שלוש בצהריים - נסיעה ברכבת הביתה כדי להיות אמא רגילה לבתה הגדולה בת השנה ותשעה חודשים. "הייתה מציאות קוטבית ומשוגעת... אתה מטפל ומחזיק ילדים קטנטנים זקוקים כולל אחת בסיכון אדיר, ואתה חוזר אחר כך הביתה ואתה מקלח ילדה באמבטיה ושר לה שירים".

בתוך התקופה המתישה הזו, שכללה גם היריון ולידת בן נוסף בעוד לבונה מאושפזת, הגיעה התובנה ששינתה את חייה של לילך. היא הבינה שהיא חייבת "עוגן של נורמליות" כדי לא לשקוע בתוך הכאב. הקשיים בבית והטיפול האינטנסיבי בלבונה הבהירו לה שהיא זקוקה לכוח נגדי של שמחה. "אם אתה מקבל שזה החיים, אז אתה חייב לתת קונטרה. אתה צריך שיהיה לך בשמחה כוחות לפחות חזקים כמו הכוחות שמקשים ומכאיבים".

כך נולדה ההחלטה המפתיעה ללמוד תקליטנות. פלדמן, שהגיעה מעולם ההוראה אך לא יכלה לחזור למסגרת שעות קשיחה, החליטה להגשים חלום ישן. "הלכתי ללמוד וגיליתי שאני טובה בתקליטנות. גיליתי כמה זה משמח אותי". המעבר מהשקט המתוח של מחלקת טיפול נמרץ לאנרגיות המתפרצות של רחבת הריקודים העניק לה את הנשימה שכה נזקקה לה.

כיום, לילך מתקלטת באירועים, מביאה איתה מטען של אמונה וחיוניות לכל רחבה. לבונה, גיבורת הסיפור, כבר בת ארבע, ומשפחת פלדמן ממשיכה לצעוד במסע המורכב שלהם. "תכניסו טוב לחיים שלכם. תהיו בשמחה ולא כקלישאה. שמחה לצד הקושי. אנחנו יכולים להיות אנשים שסוחבים את המשא הכבד של החיים שלנו ורוקדים בחצי השני של הגוף", היא מסכמת.