מדינת ישראל יודעת לעשות דברים שנשמעים כמו מדע בדיוני. היא יודעת להחדיר אלפי ביפרים ממולכדים לכיסם של אלפי פעילי טרור.
לאתר את נסראללה בבונקר עמוק מתחת לביירות ולסגור עליו מעגל. לחסל בבוקר אחד בהיר את כל מהנדסי הגרעין האיראניים. להפעיל מערך הגנה אווירית שמיירט טילים שמגיעים ממרחק אלפי קילומטרים ופצמר"ים תוך מספר שניות.
לגרום למעצמות הגדולות בעולם להחוויר אל מול תכנון וביצוע שומטי לסתות. איכשהו, דווקא כשעוברים משדה הקרב אל שוק העבודה, מהבונקר אל המכולת, מהטיל אל תלוש השכר, כל הדיוק הזה נעלם. ואז מגיע הרגע שבו בעל עסק צריך לדעת אם יקבל פיצוי.
שכיר צריך להבין אם תהיה לו משכורת עצמאי מנסה לנחש אם החודש הזה נגמר במינוס סביר או בקריסה. ופתאום הכול נתקע. כל התחכום מתאדה. המדינה שהצליחה להחדיר אמצעים ללב האויב, לא מצליחה לתת תשובה פשוטה לאזרח שרוצה לדעת איך ישרוד את השבוע הבא. זה כבר לא מחדל נקודתי. זה דפוס. קורונה, סבבי לחימה, גיוסי מילואים, פינוי יישובים, מגבלות פיקוד העורף. ישראל חיה בחירום, אבל הכלכלה שלה עדיין מנוהלת כאילו כל מצב חירום הוא הפתעה. כאילו אף אחד לא ראה את זה מגיע.
כאילו שוב צריך להתחיל מאפס: מסיבת עיתונאים, הבטחות, דיונים, תיקונים, לחצים ורק אז אולי מתווה. מבקר המדינה כבר קבע שלא הייתה למדינה תכנית סיוע כלכלית סדורה ומוכנה מראש לעת חירום, ושמתווה הסיוע לעסקים בראשית מלחמת חרבות ברזל גובש רק אחרי פרוץ המלחמה, באיחור ותוך שינויים חוזרים. במדינה שיודעת לעבוד בשניות, זה נצח. גם העובדים נשארים לא פעם בערפל.
משרד העבודה מבהיר שאין זכות כללית אוטומטית לשכר בכל מצב של סגירה עקב הנחיות פיקוד העורף, והסדרים כאלה נקבעים לעיתים רק בהמשך. העובד לא יודע אם יקבל שכר. המעסיק לא יודע אם יפוצה. ושניהם נשארים תלויים באוויר בדיוק ברגע שבו הם צריכים קרקע. הביקורת כאן איננה רק על שר אוצר אחד. זו ביקורת על שיטה, על שנים של אלתור, על מדינה שמגיבה כל פעם מחדש כאילו לא חוותה כבר אינספור מצבי חירום. ובכל זאת, דווקא משר האוצר בצלאל סמוטריץ' אפשר היה לצפות ליותר.
דווקא בגלל שבסוף הוא הצליח בפעמים הקודמות להביא מתווה פיצויים הוגן. צריך לומר את זה ביושר. אבל במדינה כמו ישראל, הוגנות לבדה לא מספיקה. גם מהירות, ודאות ויכולת לתכנן מראש הן חלק מהחוסן. כי חוסן לאומי הוא גם הידיעה של בעל רשת אופנה גדולה, של בעלת גן מקומי, של המילואימניק, של השכירה ושל העצמאי, מה יהיה עם ההכנסה שלהם בימים שבהם הם סופרים את מספר הפעמים שרצו למקלט עם ילד בידיים.
הגיע הזמן להפסיק לאלתר. ישראל צריכה מתווה פיצוי קבוע לשעת חירום, מעוגן בחוק ונכנס אוטומטית לפעולה ברגע שמוכרז מצב חירום, ומגדיר מראש מי זכאי, כמה, ואחרי כמה זמן. את החוק הזה צריכה לבנות ועדה שתכלול את נציגי המדינה, ארגוני העובדים המובילים במגזר העסקי כמו ההסתדרות הלאומית, נציגי המעסיקים הגדולים, ונציגי העצמאיים.
כי משק לא יכול לפעול בכל מלחמה מחדש בין שמועות, דיונים והבטחות. הוא צריך ודאות. מדינה שחיה על חרבה לא יכולה לנהל את הכלכלה שלה כאילו כל מלחמה או "מבצע עצים" הם הפתעה לא מתוכננת בקפידה.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, מנכ"ל Baysberg Team