על היעדים שבלעדיהם לא תוכל ישראל לסיים את המערכה בלבנון שוחחנו עם תא"ל במיל' אמיר אביבי, יו"ר 'הביטחוניסטים', המשרטט את מפת האתגרים המזרח תיכוניים בכלל אל מול היעדים הרלוונטיים לדרום לבנון.
"אנחנו בשלב שבו עברנו משנתיים ראשונות שבהן עסקנו בהחלשת האויב והפיכתו לאיום שהוא לא אסטרטגי, התחלנו בחמאס כשהיכנו אותו מאוד קשה והוא כעת אמנם עדיין איום אבל לא אסטרטגי, עברנו ללבנון והיכנו את חיזבאללה מכה מאוד חזקה, השמדנו את ההנהגה של הארגון ושללנו להם שני שליש מהכוחות שלו, מה שהוביל גם לקריסת המשטר בסוריה, נכנסנו לסוריה ולכתר החרמון, משם ל'עם כלביא', נתנו מכה לא פשוטה לאיראנים, שללנו מהם את היכולת המיידית להתגרען, חזרנו לשחרור החטופים בעזה והשלמנו את השלב שבו כל האויבים שלנו הרבה יותר מוחלשים, אנחנו הרבה יותר חזקים, אבל עדיין לא סיימנו את המשימה", אומר אביבי.
שלבי ההמשך, שלבי המו"מ והחתימה על הסכם הפסקת האש, הוא אומר, נדמו בעיני חלק מהציבור כהשלמת המערכה וסיומה, אך למעשה מדובר היה רק בעצירה אופרטיבית לצרכי התארגנות, התחמשות והתרעננות. "כבר בדצמבר ובינואר כתבתי שהמלחמה תחזור במלוא עוזה ב"מוד" של הכרעה כשבמוקד נמצאת היכולת שלנו לגייס את האמריקאים להכרעה יחד איתנו של איראן, מה שיש לו השלכה על כלל הפרוקסים, מה שמשליך דרמטית על חיזבאללה, במקביל למכות הנמשכות על חיזבאללה בשאיפה לפרק אותם".
ומה הלאה בלבנון? "אנחנו חותרים להכרעת חיזבאללה, אבל בעוד איראן היא זירה ראשית ושם אנחנו במתקפה, בלבנון אנחנו עדיין במגננה עם הרבה אלמנטים התקפיים. הרציונל הוא עדיין של הגנה". על צעדי הפעילות הישראלית בגזרה זו מרחיב אביבי ומפרט: "קודם כל, אנחנו מפנים פינוי מלא של התושבים עד הזהרני ופינוי של הדאחיה, מעל מיליון שיעים עקורים וההחלטה היא שהם לא חוזרים. אנחנו מייצבים קו על הליטאני כשאנחנו שולטים על הקו הזה ועמוק בדרום לבנון, והאמירה מאוד ברורה, אם לבנון חסרת ריבונות ומשילות אולי נישאר שם לנצח. זו אפשרות ממשית", מעריך אביבי וקובע כי הגורמים הרלוונטיים בוחנים את האפשרות הזו באופן רציני מאוד לנוכח המציאות בה לבנון אינה מתפקדת כמדינה.
עם זאת, מוסיף אביבי, עדיין קיים תרחיש אחר, "מצב שבו לבנון תראה רמה של תפקוד ותפעל לפירוק חיזבאללה. מבחינת כוונות לבנון מבינה שההגמוניה האיראנית הסתיימה, ולכן היא סילקה את השגריר האיראני. הם רוצים להיות חלק מהעתיד של ההגמוניה האמריקאית, להשתלב בהסכמי אברהם וכו'. השאלה היא אם הם יידעו לספק את הסחורה שבה יש אזור שבו אין נוכחות ואליו האזרחים הלבנונים לא חוזרים כדי להבטיח את שלום הישובים. אם זה לא יהיה, ניקח להם שטח עד הליטני ונישאר בו. לא נצא משם יותר, וזה בסבירות מאוד גבוהה אלא אם כן נגלה רמת ריבונות ברמה שאנחנו לא פוגשים כעת".
על החשש מאיום ביטחוני צבאי על חיילינו במידה ואכן הנוכחות הישראלית בלבנות תימשך לאורך זמן רב, אומר אביבי כי קיים פער אדיר בין דרום לבנון של ימינו לבין דרום לבנון שאותו הכיר צה"ל לאורך 18 שנות נוכחותו ברצועת הביטחון. בניגוד לימים ההם המציאות כעת דומה לקו הצהוב שברצועת עזה. "הכול ריק ואין מאחורי החיילים שלנו כלום. אתה נמצא שם ולא מעורבב באוכלוסיה, ואם תהיה שם אוכלוסיה היא תהיה אוכלוסיה שלנו ולא שלהם. זו מציאות אחרת לגמרי, דומה לזו של רמת הגולן".
ומה באשר ללחצים בינלאומיים שצפויים להגיע אחרי נוכחות של שנה או שנתיים בלבנון בדרישה לנסיגה ישראלית משטח לבנוני ריבוני? "אנחנו צריכים לעשות את מה שנכון לביטחון הלאומי שלנו. זה מחייב עומק, הגנה קדמית ולא על קו הישובים, זה מחייב גישה מניעתית נגד התבססות איומים על הגבולות שלנו ופעולה באופן אקטיבי ורציף נגד זה, אבל הפתרון המערכתי הוא כריתת הציר השיעי והסכמי שלום אזוריים שייצרו כאן קואליציה רחבה, גם מול מה שיישאר מהציר השיעי וגם מול הציר הסוני הרדיקאלי, טורקיה ואיומים נוספים שיכולים להתפתח בעתיד".
"אנשים שואלים מה האסטרטגיה והאסטרטגיה מאוד ברורה, ובמסגרתה פועלים וההצלחה לגבש את האסטרטגיה הזו יחד עם מעצמה גלובלית, ארה"ב, ואנחנו פועלים כתף אל כתף, היא בעלת משמעויות רבות. זה מאפשר לנו לממש את האסטרטגיה הזו עם השותפה המשמעותית שלנו".