ב-16 באוקטובר 1973, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים - היום בו צה"ל צלח לראשונה את תעלת סואץ והחל להתבסס בגדה המערבית של התעלה - עשרה ימים אחרי שהפתענו במתקפת פתע מצפון ומדרום, התכנסה מליאת הכנסת לדיון מיוחד, לשמוע פרטים על המלחמה.
אחרי נאומה של ראש הממשלה גולדה מאיר, עלה לדוכן הנואמים ראש האופוזיציה דאז מנחם בגין. הכל ציפו לשמוע מה בפיו של בגין, מתנגד חריף לממשלה ולמדיניותה, פולמוסן חריף וחד לשון שמעולם לא נרתע להצליף בממשלה בשבט לשונו, ושמן הסתם גם היתה לו ביקורת קשה על המחדלים לפני המלחמה ובימים הראשונים שלה. וזה מה שהיה לבגין להגיד:
"אדוני היושב ראש, אופוזיציה בבית נבחרים של מדינה חופשית ודמוקרטית מבטאת את השוני, את ההבדל בהשקפות, בהערכות, במסקנות. זה תפקידה הממלכתי, זו חובתה הלאומית. אולם יש יום שבו האופוזיציה מביאה לכלל ביטוי את האחדות הלאומית. זה היום. החל מצהרי יום הכיפורים, כאשר עמדנו בתפילת "יזכור'' והתייחדנו בליבותינו עם אלה שאינם עוד, עם אמהותינו ועם אבותינו ועם אחיותינו ותינוקותינו, אשר נרצחו ונטבחו ונשרפו חיים ונטבעו והובלו על ידי אויב משמיד, נוכח אדישות העולם כולו ממזרח וממערב גם יחד, אלי כל המיתות המשונות בלבה של אירופה; כאשר עמדנו בעיצומה של תפילה זו שאין קדושה ממנה ביום הקדוש ביותר לישראל, ונמסר לנו על ידי ראש הממשלה והשר גלילי על כוונות האויב, מצפון ומדרום, לתקוף אותנו ולנסות להגיע ללב הארץ בהסתערות שריון - מאותו רגע גמלה החלטה בלבנו לדחות את כל השאלות, ואכן יש שאלות, לגבי מה שנתרחש בין כסה לעשור וביום הכיפורים, עד לאחר הניצחון, עד לאחר שיהיה ברור לכל שישראל שב וגבר על אויביו. לא סטינו בכל עשרת ימי הלחימה מעמדה זו. לא נסטה ממנה".
בגין אכן לא סטה ממנה. את הביקורת הקשה שלו, את הטענה הקשה 'למה לא קירבתם את הכלים', הוא דחה לישיבה שאחרי הפסקת האש.
נזכרתי בנאומו זה של בגין, בראיונות שנתן ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בשבוע שעבר לכלי התקשורת השונים. בנט טעה טעות קשה, בלתי נסלחת שאסור למי שרואה עצמו מועמד להנהיג בעתיד לעשות, כאשר בעיצומה של המלחמה תקף את הממשלה על ניהול המלחמה. זו היתה עד כה פריבילגיה שנשמרה רק לשמאל, שבעטיה הוא התקשה לאורך שנים רבות לחזור לשלטון, כמו אחרי מלחמת לבנון הראשונה.
משפט כמו "נתניהו לא יודע לנצח", גם אם יש בו לכאורה אמת עובדתית - גם זה נתון לוויכוח, אבל נניח לצורך הדיון שזו טענה מוכחת - הוא משפט שאסור להגיד אותו בעיצומה של המלחמה. הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. הטייסים לא אמורים לצאת לתקיפות ברחבי איראן כשבאוזניהם מהדהדת האמירה 'נתניהו לא יודע לנצח', והאייתולות בטהראן, שסופגים בכל יום מכות נמרצות של אש תופת, לא צריכים עידוד להחזיק מעמד עוד קצת ולא להישבר, כי 'נתניהו לא יודע לנצח'.
יש על מה למתוח ביקורת על הממשלה הזו. חלק מהביקורת של בנט צודקת. בצד המהלכים הצבאיים המצויינים, שהאשראי עליהם מגיע גם לדרג המדיני ולא רק לדרג הצבאי, הצפון אכן מופקר. אכן שנתיים לתוך מלחמה יש בעלי עסקים שקרסו ואין להם שום פתרון. בעזה עדיין יש שלושים אלף מחבלי נוחבה שמתעצמים ואנחנו מכניסים פנימה מאות משאיות. בלבנון חיזבאללה השתקם ויורה עלינו המון טילים. כל הציטוטים הללו מהראיון של בנט ויש בהם אמת.
אם לבנט היה יועץ חכם יותר שלא היה נותן לו עצות אחיתופל, הוא היה מייעץ לו לתת גיבוי מלא לממשלה על ההישגים הצבאיים והמדיניים - כן, גם מדיניים - בצד ביקורת על התנהלות הממשלה בנושאי פנים. בנט היה קונה את עולמו אם היה מצטט את מנחם בגין מאוקטובר 1973: "גמלה החלטה בלבנו לדחות את כל השאלות, ואכן יש שאלות, עד לאחר הניצחון, עד לאחר שיהיה ברור לכל שישראל שב וגבר על אויביו". אבל כבר למדנו מהגמרא כי יש הקונה עולמו בשעה אחת, ויש המאבד עולמו ברבע שעה.