הרב מיכאל הרשקוביץ (82) מספר בפודקאסט של ערוץ 7 על הקמת היישובים נריה וחרשה, השליחות מהרב צבי יהודה לכהן כר"מ במרכז הרב ולערוך חלק מספרי הרב קוק זצ"ל, הקרבות במלחמת ששת הימים, המאבק כנגד הקונצרט הנוצרי שהסתיים במעצר, הקריאה לסרב פקודה בגירוש גוש קטיף והכאב שלא נגמר על בנו שרגא צבי ז"ל שנהרג בתאונה.
את דרכו החל בישיבת נתיב מאיר ולאחר מכך פנה לארבע שנים נוספות במחזורים הראשונים של ישיבת כרם ביבנה. החיבור לכתבי הרב קוק החל כבר בשנותיו בכרם ביבנה, שם נחשף לספר "אורות ישראל". "מצאתי ספר קטן, מהדורה של אורות ישראל ומאוד מאוד דבקתי בספר הזה, זה היה העניין שלי בלילות שבת". לאחר מכן עבר לישיבת מרכז הרב, שם נפתח בפניו עולם רחב של כתבי הרב קוק, אשר ליוו אותו מאז.
עם הגיעו למרכז הרב ביקש הרב להעמיק בלימוד כתבי הרב קוק, אך נתקל בקושי להשיג חלק מהספרים. כך, למשל, הספר "עקבי הצאן", היה נדיר באותם ימים. "רק באוניברסיטה העברית אפשר היה להשיג אותו ורציתי שיהיה לי".
מתוך הרצון להנגיש את הספרים, פנה הרב יחד עם תלמידים נוספים לרב צבי יהודה ושאלו האם ניתן להוציא את הספרים באופן עצמאי. "פניתי לרב צבי יהודה ושאלתי אותו האם אפשר להוציא את 'עקבי הצאן' כי הוא מאוד חשוב ומלמד את תורת הרב זצ"ל, אולי נוציא בסטנסיל, והרב צבי יהודה אמר: 'למה סטנסיל? אין למוסד הרב קוק שום זכויות, ואם אתם רוצים - בואו נוציא אותו יחד.
הרב צבי יהודה רצה להוציא ביחד את אדר היקר ועקבי הצאן כפי שהיו כרוכים יחד אצלו בבית. מדובר היה בספרים שעסקו בתורה של מרכז הרב, תורת ארץ ישראל והתחיה, סוגיות שהרב זצ"ל כל כך התמקד בהם. באנו אליו קבוע עד שהספר יצא. לראשונה ראיתי את הספר כשחזרתי ממלחמת ששת הימים".
העבודה לצד הרב צבי יהודה התאפיינה בקפדנות רבה. הרב הרשקוביץ מספר כי היו מפגשים קבועים לצורך עריכה, וכי הרב צבי יהודה הקפיד על כל פרט. לצד זאת, הוא מציין גם את ההתמודדות עם טעויות הדפוס. "הרב צבי יהודה אמר לי בשם הרב מימון שטעות דפוס היא גנב וחצוף - גנב כי הוא מתגנב לספר, וחצוף כי הוא יוצא בדיוק כשהספר יוצא לאור".
בהמשך היה שותף הרב הרשקוביץ לעריכת ספרים נוספים של הרב קוק ובהם 'מוסר אביך', 'מידות הראי"ה'' ו'אורח משפט', שו"ת של הרב קוק. "מוסר אביך יצא בתור ספר לעצמו, לא עסקתי בעריכתו אלא רק מסרתי וטיפלתי בענינים החיצונים שלו. לכך צירפו את מידות הראי"ה, מה שלא היה במהדורה הראשונה של מוסר אביך'".
הוא מתאר כי העבודה עם הרב צבי יהודה על אורח משפט נעשתה בתקופה שבה הרב צבי יהודה כבר לא היה במיטבו הבריאותי. "אני אומר זאת בכאב לב - כשעסקנו באורח משפט הרב צבי יהודה לא היה כל כך בריא, לכן היו הפסקות לא מעטות, אך למרות זאת ברוך השם, הספר יצא". הרב הרשקוביץ מציין כי היו תשובות שהרב צבי יהודה החליט שלא לפרסם. "היה מקרה שהרב צבי יהודה אמר שהתשובה לא תכנס בגלל שהנזק גדול מהתועלת ואכן התשובה לא נכנסה".
הוא הביא מקרה הלכתי מאורח משפט שבו נשקלה הדחת אדם מתפקידו בשל חילול שבת, אך לבסוף הוחלט שלא לעשות זאת מחשש להשתלטות רפורמית על הקהילה.
גם את הספר "מדבר שור" ערך הרב הרשקוביץ במסגרת העיסוק בכתבי הרב קוק זצ"ל והוא מציין כי מדובר בספר שנכתב בחו"ל
הרב הרשקוביץ מתאר מקרה בו נכח כאשר חסיד גור הגיע למרכז הרב וטען כי מצא כתבים של הרב קוק. "מצא ברחוב כל מיני כתבים וביניהם כתבים שקשורים לרב זצ"ל והדבר לבסוף צורף ל'אורח משפט'. הרב צבי יהודה והרב שמעון קליין מנהל הישיבה סידרו את זה בספרים והכל בא על מקומו בשלום. לגבי הכתבים שלא היו קשורים ל'אורח משפט' אינני יודע מה נעשה בהם".
במקביל לעיסוקו בכתבי הרב קוק, היה הרב הרשקוביץ מעורב גם בפרויקטים נוספים, בהם ספר לזכרו של חברו הרב יעקב כהן, ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים. "צדיק יסוד עולם, רב פעלים. מדובר היה באדם שפעל רבות להפצת הלכות החגים, מפעל גדול של מועדי ישראל, שהופץ בהרבה מאוד בתי כנסת".
בהמשך עבר לעסוק בהתיישבות ובמיוחד בהקמת היישוב נריה. הוא מתאר כי רוח ההתיישבות הייתה חזקה מאוד בישיבת מרכז הרב באותם ימים. "אנ"ש במרכז הרב היו מאוד מאוד היו חמים על עניין יישוב הארץ".
ההחלטה לעבור להתיישבות לא הייתה פשוטה, שכן היא באה לצד מחויבויותיו בישיבה. "היה חשש שאם אתה מטפל בהקמת יישוב קשה מאוד לטפל בלימוד תורה בצורה מספקת. זה היה צו השעה ואשתי עמדה על הדבר - זה היה חשוב, הסתדר גם הישיבה וגם נריה - למרות שלא היה פשוט".
הרב מתאר את תנאי ההתחלה הקשים בנריה, "זה לא היה פשוט כל כך בהתחלה, התנאים היו קשים", ואת האתגרים שבעלייה לקרקע. הוא מספר על גרעין שלא הצליח להגיע ליעדו בשל מזג האוויר, דבר שהוביל להקמת יישוב אחר בסמוך. "הנס היה יותר גדול".
המקום שבו הוקם נריה נחשב בעיני הערבים כבלתי מתאים להתיישבות. "הם טענו שזה הר מקולל שלא מגדל כלום", אך בפועל הפך למקום יישוב משמעותי. "ברוך השם, לאחינו בני ישראל הוא לא מקולל - הוא מבורך. ישוב יפה ונחמד".
הרב היה שותף גם להקמת היישוב חרשה, אשר היה יעד חשוב בשל מיקומו הגבוה. "יהודה אליהו בא אלי ואמר לי שרוצה להקים יישוב ואם אני יודע משהו. אמרתי לו: כן, אני יודע. הייתה פגישה בין היישובים לדון מה עושים עם חרשה, ואמרתי ליהודה שיבוא איתי ונדבר איתם. הם היו בחורי ישיבות צעירים שלא ידעו לאחוז בנשק, היה צריך גם בדברים הללו לטפל. היה קרוב משפחה שלי שהיה עתודאי, הוא היה מגיע לישון שם כי היה איש צבא, ההתחלות היו קשות והיום הכל לתפארת. היו ליהודה אליהו כמה רעיונות וכולם מוצלחים - צנוע ועניו שנשאר תמיד מאחורי הפרגוד". עם הקמת רגבים מונה הרב הרשקוביץ לחבר הנהלה ברגבים, עד היום.
הרב הרשקוביץ מספר כי העלייה לקרקע בחרשה נעשתה ביום שישי, מתוך שיקולים מעשיים לעקוף את המנהל. הוא מתאר כיצד הגיע קצין למקום וניסה למנוע את העלייה, אך המתיישבים המשיכו בפעולתם. לצד כל אלה, עסק הרב גם כאב"ד לממונות במערב בנימין.
הרב הרשקוביץ מתאר גם את חלקו בשירות הצבאי ואת חוויותיו מתקופת מלחמת ששת הימים. בשלב מסוים השתחרר מהצבא בעקבות הורדת פרופיל. עם זאת, ערב מלחמת ששת הימים גויס מחדש. "צוּותו אותי לחבורה של תותחני נ"ט", ולאחר קורס קצר נשלח לאזור הר אדר, סמוך לכפר בידו.
"זכינו לראות איך צבא הגנה לישראל בהובלת המח"ט אורי בן ארי במהירות הבזק מפיל את כל הכפר הזה וכובש את מוצב הרדאר וממשיך הלאה", כחלק מהמאמץ להגיע להר הצופים. הוא מתאר את התחושה האישית שהתלוותה לכך. "הייתי באושר גדול. אנחנו בתור ילדים היינו מסתובבים בירושלים ומצביעים על מקומות מעבר לגבול וחושבים כל הזמן שאם ירצה השם עוד מעט הכל יחזור אלינו וצדקנו בסופו של דבר".
בהמשך ביקש להצטרף להתקדמות הכוחות, אך נתקל בסירוב מצד המפקד. "אמרתי לו: בוא ניסע אחריהם ונשטוף את העיניים", אך נענה בשלילה. לבסוף, לאחר שכנועים, הובטח כי יגיעו בהמשך לירושלים, דבר שאפשר לו גם ליצור קשר עם הוריו. "יכולתי גם לטלפן להוריי ולומר שהכל בסדר". בהמשך שירותו עבר לסיירת של חטיבת ירושלים, שם שירת במלחמת יום הכיפורים. "הייתי שם עד אחרי מלחמת יום הכיפורים. בגיל 53 שיחררו אותנו ממילואים".
הרב מספר גם על חוויית השחרור של הכותל, אותה שמע דרך הרדיו בזמן השירות. "שמענו ברדיו שהגיעו לכותל והכל ברוך השם נופל בידינו. פתאום מגיעים חבורה עם יין ואומרים: יאללה תעשה קידוש", הוא נזכר, ומוסיף כי אמר מתוך ההתרגשות, "אם אשכחך ירושלים".
הרב הרשקוביץ מספר על תפקידו המרכזי כבר 50 שנה כר"מ בישיבת מרכז הרב. בתוך כך, הוא נזכר ברגע שבו נקרא לתפקיד על ידי הרב צבי יהודה. "הוא פשוט שלח את אחד הר"מים בישיבה, שבא ואמר לי: 'הרב צבי יהודה ביקש שתלמד'". הרב מוסיף כי קיבל את הדברים בענווה. "זכיתי, אולי לא הייתי ראוי לכל הזכויות האלה".
הרב הרשקוביץ מתייחס גם לקריאתו לסרב פקודה בגירוש בגוש קטיף. "כאב לי מאוד העניין הזה של גוש קטיף. אחינו היקרים והאהובים שהלכו לשם והקימו אותו, ולא היה קל, זה היה כרוך בהרבה דברים קשים, בתוכם גם שפיכות דמים.
בסופו של דבר פה עושים משהו הפוך, זה נורא ואיום. הייתה קריאה לסרב, יש כאלה שטוענים שזה לא יעלה על הדעת, אבל מה זה לא יעלה על הדעת? אם אתה רואה בדבר הזה פקודה בלתי חוקית בעליל - אז אי אפשר. הרמב"ם אומר שאם המלך מצווה לעשות פקודה בניגוד לדין תורה - דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים. היה כל מיני שטיקים שהם בושה וחרפה - מעגל ראשון ומעגל שני - זו ההזדמנות שלך להראות שהדבר הוא חשוב. כתבתי את דעתי כי הייתה שמועה שעוד פעם יתקלו בדבר הזה - לכן אמרתי את הדברים בצורה ברורה וחותכת".
הרב הרשקוביץ מתאר גם פרשה חריגה שבה היה שותף למחאה סביב קיום קונצרט נוצרי בארץ. "בכל חמש דקות קמו קבוצות של תלמידים ממרכז הרב והפריעו למהלך הקונצרט. קמים, מתחילים לשיר והמשטרה מוציאה אותם". האירוע הפך ל"בלגן אימים", והסתיים בפיצוץ הקונצרט. הוא מתאר כי המוחים ספגו אלימות. "אני יצאתי צולע והרב דוד חי הכהן נדקר בגב, הוא הרגיש שהוא מדמם. הרב צבי יהודה הגיע כדי לשחרר אותנו בערבות".
הרב הרשקוביץ התייחס גם לאירוע אישי קשה שפקד את משפחתו, עם פטירת בנו הבכור שרגא צבי ז"ל. "כואב מאוד, שרגא היה הבן הבכור שלנו, ילד מוכשר מאוד, נחמד מאוד ויקר מאוד", הוא מספר בכאב, ומתאר את נסיבות האירוע. "הוא נסע על אופניים ומישהו פגע בו והרג אותו, קשה". הרב מוסיף כי בנו למד בישיבה לצעירים והיה מדריך באריאל. "הוא קפץ כיתה והוא היה גם מדריך באריאל. משערים שהנסיעה שלו באופניים הייתה כדי למצוא מקום להוביל אליו את החניכים שלו".