מנהג ידוע ומפורסם בליל הסדר הוא "כוס של אליהו" - כוס חמישית, הנלווית לארבעת הכוסות, אשר מהווה מוקד של התעניינות בקרב הילדים ויש בה רמז אל אליהו מבשר הגאולה.
מנהג זה נראה כ"פלוקלור" מעניין, אולם מסתבר שיסודותיו בהררי קודש, ולא רק זאת - יש דעה מוצקה בהלכה שעלינו לברך ולשתות על הכוס החמישית הזו, שהיא בבחינת כוס הגאולה!
ננסה לסכם במילים קצרות את הנושא, ולהדגיש את משמעות וחשיבות הכוס החמישית.
כידוע הדעה המרכזית בנושא ארבעת הכוסות אותן אנו שותים בליל הסדר היא שהן כנגד ארבע לשונות של גאולה המופיעות בפסוקים הבאים (שמות ו', ו-ז): "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהֹוָ"ה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם". אולם בהמשך שם נאמר: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהֹוָ"ה". פסוק זה אינו מדבר על יציאת מצרים, אלא על גאולת העתיד.
מתברר שבגמרא במסכת פסחים (קי"ח, א) קיימות שתי גירסאות: לפי הראשונה את ההלל הגדול הנאמר בסוף הסדר אנו אומרים על הכוס הרביעית, ולפיכך ההלל הינו חיתום לניסי יציאת מצרים, אולם קיימת גירסא נוספת והיא: "תנו רבנן, חמישי, אומר עליו הלל הגדול, דברי רבי טרפון". לפי גירסה זו את ההלל אומרים כנגד גאולת העתיד! מסתבר שקבוצה נכבדה של ראשונים אכן סוברים שלמצווה מן המובחר יש לברך ולשתות את הכוס החמישית. ביניהם: הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש (וכן משמע מגירסת רש"י והתשב"ץ). אמנם היו ראשונים שסברו שגם לפי גירסה זו היתר זו הוא בדיעבד, וכך סובר רבנו הטור בשם הגאונים. דהיינו: אם אדם מאד רוצה לשתות לאחר שתיית הכוס הרביעית יש לו היתר לשתות כוס חמישי, ויאמר עליו את ההלל הגדול.
אולם יש ראשונים הסוברים כי לדעת רבי טרפון יש לכתחילה לשתות כוס חמישי, ויש אף הסוברים שזו מצווה מן המובחר. כך כותב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ח'): "ויש לו למזוג כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול, מהודו לד' עד על נהרות בבל. וכוס זה אינו חובה כמו ארבע כוסות". מבואר מדבריו כי כוס זה אינו רק רשות אלא שיש עניין בכך, למרות שאינו חובה כמו ארבעת הכוסות הראשונים.
אמנם בקהילות ישראל פשט המנהג למזוג כוס מיוחד לאליהו הנביא, שלא שותים ממנו. הגר"א רומז כי כיוון שקיימת מחלוקת בנדון, ולא נפסקה הלכה בעניין, הרי שבמקרה של ספק אומרים "תיקו" - "תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות", ולכן פשט המנהג לקחת כוס לאליהו הנביא שממילא יפשוט ספק זה.
אולם כאמור לעיל קבוצה נכבדה של ראשונים ראתה עניין חשוב בכוס החמישית, כביטוי לגאולת העתיד. כך סובר גם המהר"ל (גבורות ד', פרק ס"ה) הרואה בו את השלמת גאולת מצרים, כביטוי לכך שהקב"ה זן ומפרנס את בני ישראל. בענפי חסידות פשיסחא למיניהם, החל מהרבי מקוצק דרך אדמור"י גור, סוכטשוב ואיז'ביצא ראדזין, נהגו לשתות את הכוס החמישית.
כך כותב רבי דוד הנגיד, נינו של הרמב"ם (מדרש רבי דוד הנגיד, עמ' ל-לא): "וכוס חמישי כנגד ישראל, ובכל כוס אנו שמים מבטחנו בקב"ה, שכמו שחילץ את אבותינו ממצרים ומכל אלו שבאו אחריהם, כן יחלצנו מאלו שאנו משועבדים להם, ואנו מאמינים שהקב"ה יכול לעשות הכול".
כותב מורנו הרב משה צוריאל זצ"ל: "ועכשיו שאנו בניצנים ראשונים של גאולת ישראל, ודאי כדאי הוא לברך את הקב"ה על כך. במיוחד יושבי ארץ הקודש, שגם למראה עים נתקיים בהם "והבאתי אתכם אל הארץ", ינהגו כוס חמישית".
דומני שהכוס החמישית היא ביטוי לגאולת ישראל, לציפיית העתיד המיוחל של הגאולה השלימה! לכאורה מן הראוי שבדורנו, דור צמיחת הגאולה, נקבל על עצמנו את הכוס החמישית בברכה (כפי שנהגו לדוגמא בחסידויות פשיסחא) או לפחות לשלבה במסגרת הפיוטים הנאמרים בסיום ההלל.
להרחבת הנושא ראו מאמרו של הרב מנחם מנדל כשר זצ"ל "כוס חמישי", ניו יורק תש"י (מופיע באתר היברובוקס) וכן בהגדה שלימה; מאמרו של מו"ר הרב משה צוריאל זצ"ל "כוס חמישית בליל סדר פסח", באתר ישיבה.
יהי רצון שנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים ונזכה השתא לגאולה שלימה!