בימים אלו, כשעם ישראל נערך לחג הפסח, נרשם רגע מרגש של סגירת מעגל עבור צעירה שסיפורה מסמל יציאה אישית מעבדות לחירות.
לאחר שנים שבהן חיה הרחק מהעולם היהודי, הוכרה השבוע הצעירה כיהודייה על ידי בית הדין הרבני, בתום תהליך שבו בחרה לשוב לזהותה המקורית. הסיפור התחיל בבית שבו גדלה כנוצרייה לכל דבר, לאחר שאמה התנצרה שנים קודם לכן. למרות שחיה ללא שבת, כשרות או מושגי מסורת, היא מעידה כי תמיד חשה שמשהו בפנים לא נותן לה מנוחה. תחושת שייכות שלא ידעה להסביר במילים, אבל בערה בלב.
כשהגיעה לבית הדין, המזכירות יצרה קשר עם ענת גופשטיין, ראש תחום טיפול בארגון "להבה", בבקשה ללוות את הצעירה בתהליך ההשבה ליהדות.
גופשטיין מספרת על ההיכרות עם הצעירה: "שוחחתי איתה והתרשמתי ממנה מאוד. יחד עם צוות הארגון היא החלה ללמוד על עיקרי האמונה, ברכות, שבת וכשרות. בשיחות איתה אפשר היה לראות את הצימאון בעיניים; היא גילתה רצינות ומוטיבציה גבוהה מאוד להשלים את התהליך ולחזור הביתה לעם ישראל. זה היה מסע לא גג פשוט מאיפה שהיא היתה אבל זה בעיקר היה מסע של נשמה שביקשה להתקרב".
הבשורה לא נעצרה רק אצלה. בעקבות המסע של הבת, גם האם החלה לעבור תהליך של התעוררות וביטאה רצון לשוב ליהדות, מה שהופך את הסיפור האישי לסיפור לאומי מרגש. "אני שמחה שהצלחנו להשיב עוד יהודייה הביתה," מוסיפה גופשטיין, "ההולדת של עם ישראל בחג הפסח והכניסה שלה לעם בדיוק עכשיו, זה דבר שמאוד חשוב לנו בפעילות שלנו להשבת הילדים האבודים לעם היהודי".
עם זאת, לצד השמחה, בארגון מציינים בכאב כי הדרך להכרה רשמית במדינת ישראל עדיין רצופה במכשולים בירוקרטיים מול היחידה להמרות דת במשרד המשפטים. גופשטיין מזכירה מקרה מקומם של נער, בן לאם יהודייה ואב מוסלמי שהוצא מהכפר כבר בגיל 4, שכל רצונו היה להתגייס לצה"ל כיהודי ולא כמתנדב. למרות שבית הדין קיבל אותו, הרשלנות והסחבת במשרד המשפטים גררו את הדיונים במשך שמונה חודשים של המתנה מורטת עצבים.
הנער עמד חסר אונים מול המערכת ואמר: "אני יהודי, רק תכירו בי". בסופו של דבר הוא גויס כלוחם, אך הדרך לשם הייתה ארוכה וכואבת. "יש לנו עוד מישהי שהיה צריך להיות לה דיון לפני מספר ימים וזה פשוט לא קרה כי אין עם מי לדבר שם," אומרת גופשטיין, "הכאב הוא על המערכת שלא מתנהגת כאילו היא שייכת למדינת ישראל".
למרות הקשיים הממסדיים, ב"להבה" מסכמים בסיפוק את השבתה של הצעירה לחיק עמה רגע לפני החג. "אנחנו מתפללים עבור עוד בנות שלצערנו לא ישבו בליל הסדר עם ההורים שלהן כי הן עדיין שם," מסכמת גופשטיין, "התקווה שלנו היא שגם הן יזכו לצאת לחירות ולשוב הביתה".
