משה פוזיילוב, בעבר בכיר בשב"כ וכיום עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי, מתייחס בראיון לערוץ 7 מתוך היכרותו מקרוב את המחבלים ה"כבדים" ביותר שעודם כלואים בישראל, למחלוקת הנמשכת סביב חוק מוות למחבלים.
"אחד הדברים שברורים לי מזה זמן רב הוא שגם בעניין תנאי המעצר וגם סיפור עונש המוות היו חלק מקונספציה שהיינו שבויים בה", אומר פוזיילוב הסבור כי שינוי מקביל של שני הפרמטרים, גם תנאי כליאת מחבלים וגם חקיקת עונש המוות למחבלים יכול להוביל לשינוי עמוק ומשמעותי בהיבט הביטחוני.
"במשך עשרות שנים בתי הכלא היו חלק מהבעיה ולא מהפתרון. הם ייצרו השראה. ההנהגה צמחה בבתי הכלא והנרטיב היה שלכל דלת יש מפתח, והמפתח הוא פיגועי חטיפה של ישראלים. עם השנים הפכנו ליותר רכים והלכנו לעסקאות נדיבות יותר וזה יצר תמריץ שגם ועדת שמגר התייחסה אליו. בשורה התחתונה, כשעושים את שתי הפעולות הללו יחד אין מרחב להתארגנות ולחזרה אחורה, וכך הנרטיב והתמריץ נפגעים. השאלה היא לא אם העונש מרתיע את המחבל שכבר יצא לפיגוע, אותו כבר פספסנו, אלא העונש ישפיע על חישוב התועלת של מי שעוד לא החליט לצאת ולפגע".
פוזיילוב מספר על ראיונות שקיים עם כמה עשרות ערבים צעירים על הסיכוי להתפרעויות ו"גיליתי שהם פוחדים פחד מוות למצוא את עצמם בכלא שהם מכנים אותו 'הכלא של בן גביר'. החיבור של הדברים יחד יכול להעביר פאזה ממצב של ניהול המערכה עם הטרור למצב של הכרעת המערכה. מקצצים את הדשא הכי דק שאפשר".
בהתייחס לחשש מפיגועים שייווצרו בעקבות הטלת עונש מוות, אומר פוזיילוב כי יש לזכור ש"הם כל הזמן יחפשו לעשות פיגועים ולחטוף ישראלים, וזה לא משנה אם יהיו אלף מחבלים בכלא או 12,000 בכלא. החשש מביא אותנו לגישה שבה מחבלים הם קלף מיקוח חיוני להשבת חטופים ובאותו זמן אנחנו מייצרים מצב של שוק וביקוש. כל עוד יש מאגר אסירים מהסוג הזה נצטרך להבין שהערך שלהם יהיה גבוה מאוד ותהיה להם מוטיבציה לבצע פיגועים כדי לשחרר אותם. בוא לא נהיה נאיביים, הבעיה שלהם היא לא האסירים אלא הנוכחות שלנו כאן. זה מה שמביא את הפיגועים. את הפיגועים הללו נוכל להוריד למינימום. היום זה נמצא במקסימום".
לטעמו של פוזיילוב מהלך ענישת המוות צריך להיות חלק ממהלך אסטרטגי נרחב שכולל מספר אפיקי פעולה שאחד מהם הוא הפסקת עידוד המחבלים על ידי מימון המשכורות של הרש"פ, מדיניות אותה ישראל לא תוכל לקבל ולשם כך יש לפעול יחד עם הממשל האמריקאי שגם הוא אינו מקבל מציאות כזו בה כספים שמיועדים לרש"פ זולגים לכספי משפחות מחבלים.
בהתייחס לסיכויי יישומו של החוק סבור פוזיילוב כי קיימות מספר בעיות בחוק והמרכזית שבהן היא ההפרדה שהוא עושה בין ישראל ליהודה ושומרון, מה שצפוי לקומם על ישראל את הקהילייה הבינלאומית, ולטעמו במידה רבה של צדק. לתפיסתו "מי שעושה פיגוע על רקע שנאה וטרור, יהודי או ערבי, הדין צריך להיגזר בצורה שווה", ומאחר ואין מקום להשוואה מספרית בין המחבלים לבין יהודים שביצעו פעולות לאומניות, נכון היה להותיר את המדד שוויוני. "העניין הזה יהיה לב ליבה של האופציה שתמנע מהחוק הזה להתממש".
פוזיילוב מוסיף ומדגיש: "אין אצלנו תופעה של רצח ערבים כתופעה, ודווקא בגלל זה אנחנו צריכים להגיד אמירה שווה, שאנחנו לא מקבלים שום רצח שהוא פשע שנאה. עם כל היתר אפשר יהיה להתסדר והחוק יוכל לעבור כמו שהוא".
להערכתו כאשר החוק יגיע למבחן המעשה צפויים עררים משפטיים שיימשכו שנים ובהם, כאמור, ליבת הטענה, תהיה אותה הפרדה בין יהודה ושומרון לשאר חלקי הארץ. המשמעות תהיה ש"החוק יהפוך לאות מתה".