בהלווייתו של יהודה שרמן הי"ד, שנרצח בפיגוע בשומרון, דיבר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על שני מהלכים מדיניים-התיישבותיים שהוא שואף אליהם: מיטוט הרשות הפלשתינית, והקמת חוות ומאחזים ביו"ש גם בשטחי הרשות הפלשתינית, שטחי B וגם A.
"אנחנו בעזרת ה' נלך בדרכו של יהודה" אמר סמוטריץ, "נמוטט את רשות הרוע והטרור המכונה הרשות הפלשתינית. נמחק את הקווים, את ההגדרות ואת האותיות. ניישב את ארצנו בכל מרחביה".
שר האוצר בשבתו כשר במשרד הביטחון, חולל בשנתיים האחרונות מהפיכה שלא היתה כדוגמתה בהיסטוריה של ההתיישבות ביו"ש מאז שיחרורם במלחמת ששת הימים: זריעת מאות חוות חקלאיות בשטחי יהודה ושומרון, שמחזקות את האחיזה היהודית בשטחים אלו כפי שלא קרה ב-59 השנים האחרונות. המשמעות המדינית של החוות הללו ברורה: היא מוחקת לחלוטין את אחרון הסיכויים או הסיכונים להקמת מדינה פלשתינית. כי אין מדינה בלי רצף טריטוריאלי, והרצף הטריטוריאלי הפלשתיני מתכרסם ונמוג בזכות הפעילות המבורכת של סמוטריץ', שמחזקת מצד שני את הרצף ההתיישבותי הישראלי. 'תוכנית פיאד' להקמת מדינה פלשתינית בפועל נקברת - בתנאי שהחוות הללו יתבססו בעוצמה ששום ממשלה עתידית לא תוכל לעקור אותן.
אבל דווקא מתוך ההישג הזה - הכוונה למיטוט הרשות הפלשתינית, והקמת חוות ומאחזים בשטחי הרשות הפלשתינית, הן צעדים שגויים שחובה להימנע מהן. העמדה שאציג כאן לא מקובלת בימין הישראלי, ובכל זאת אני משוכנע שהיא נכונה: עצם קיומה של הרשות הפלשתינית כגוף מדיני שאחראי על האוכלוסיה הערבית ביו"ש הוא אינטרס ישראלי - כי הרשות הזאת חיסלה את הטענה השקרית של 'הכיבוש'. מאז ספטמבר 1995, היום בו נחתם הסכם אוסלו ב', הפסקנו לשלוט על האוכלוסיה הפלשתינית. 95% מהציבור הפלשתיני חיים תחת שלטון פלשתיני עצמאי. הם מצביעים לפרלמנט פלשתיני, יש להם ממשלה פלשתינית, הם נושאים תעודת זהות פלשתינית ודרכון פלשתיני, ומקבלים את כל השירותים משלטון פלשתיני עצמאי - וכל זה בלי מדינה פלשתינית! לפלשתינים יש כבר עצמאות גם בלי מדינה. נניח ש'כבשנו' את שטחי יש"ע בתשכ"ז - גם זה לא נכון, אבל נניח - ה'כיבוש' הזה הסתיים סופית בספטמבר 1995. זו נקודה משמעותית שההסברה הישראלית הכושלת לא עושה בה שימוש כלפי דעת הקהל העולמית.
הסכם אוסלו היה הסכם נורא ואיום למדינה, שגבה קורבנות דמים רבים. אני בספק אם היה עוד עיתונאי ישראלי לפני 30 שנה שנלחם בהסכם הזה בתקשורת הישראלית כמוני, ככתב 'הצופה'.
אבל בדיעבד הוא יצר מציאות שבעיני היא האידיאלית: 60.2% משטחי יהודה ושומרון בשליטה ישראלית מלאה. 39.8% בשליטה של רשות פלשתינית שאיננה מדינה. (רק נזכיר שבהסכם אוסלו ב' של רבין קיבלו הפלשתינים 27% משטחי יו"ש, A ו-B גם יחד, בגושים נפרדים. 13% נוספים מהשטח, שהגדילו את המרחבים הפלשתינים, נתן להם נתניהו בהסכם וויי באוקטובר 1998). המרחב כולו ישראלי. השטחים הפלשתינים בגושים מופרדים אלו מאלו, בלי רצף טריטוריאלי. והעיקר: צה"ל והשב"כ שומרים לעצמם את חופש הפעולה לסיכול פיגועים בכל רחבי יהודה ושומרון.
ועוד נקודה: הסכם אוסלו ב' נתן גושפנקא מוחלטת להתיישבות היהודית. כל ההתנחלויות קיבלו אישור בהסכם מדיני שעליו חתמו יאסר ערפאת וביל קלינטון. בהסכם שמורה לישראל הזכות המלאה לנהל את שטחי C כרצונה, כולל הקמת יישובים חדשים, כולל שמירה על כל היישובים הקיימים. מפתיע? תקראו את ההסכם. זו בדיוק המשמעות שלו.
בכל ההצעות המדיניות שנשמעות מגורמים שונים בימין ('תוכנית ההכרעה' של סמוטריץ', תוכנית הקנטונים של מועצת יש"ע) יש התעלמות משאלה מהותית אחת, מהותית מאד: איזה אזרחות תהיה לאוכלוסיה הפלשתינית ביו"ש? תעודת זהות של איזו מדינה הם יקבלו? אין בעולם אדם שאין לו תעודת זהות של ישות מדינתית כלשהי. אין שום סיכוי לשלול את זה מהפלשתינים. הירדנים לא יתנו אזרחות למי שלא גר בשטח ממלכתם. ההצעה לתת להם אזרחות ישראלית אחרי החלת הריבונות בכל יו"ש לגיטימית - אבל בעייתית מאד מבחינה חברתית ודמוגרפית. בסיס הטענה הדמוגרפית היא דמוקרטית: אם הם יקבלו זכות הצבעה לכנסת, המפה הפוליטית הישראלית תהיה שונה לחלוטין לרעת הציבור היהודי. רוב אזרחי ישראל שוללים מתן אזרחות למיליון+ ערבים נוספים. אלו הצעות שלא ניתן יהיה לקדם באיזושהי כנסת. בהסכם אוסלו הנורא היתה נקודה חיובית אחת: הוא פתר את הבעיה הדמוגרפית.
ולכן מדינת ישראל צריכה לשמור על הסכם אוסלו כלשונו, לא כרוחו. להתייחס להסכם כמו שהקראים מתייחסים לתורה. הכוונה של יוזמיו, שאותה ניסו להסתיר בהתחלה והיום הם מדברים עליה בגלוי, היתה שההסכם יסתיים במדינה פלשתינית על כל שטחי יו"ש והרצועה - דבר שאין לו שמץ של רמז בהסכם אוסלו עצמו. לכל אורך הסכם אוסלו לא תמצאו פעם אחת את הביטוי 'מדינה פלשתינית'. היתרון שניתן בדיעבד להפיק מההסכם הוא הפיכתו מהסכם ביניים להסכם קבע. טוב לנו שיש רשות פלשתינית - רשות שאפשר לדבר איתה בשעת הצורך, ואפשר להילחם בה בשעת הצורך. תחקיר 'רגבים' על הכוח הצבאי והאימונים של הכוחות הפלשתינים מדאיג מאד. חובתה של הממשלה לדרוש את פירוק הכוח הזה, ואם זה לא יילך בטוב, גם בכוח. זו זכותנו המלאה כי הכוח הזה הוא הפרה פלשתינית של ההסכם. מדינת ישראל צריכה לדרוש את קיום ההסכם.
מכאן גם שאין טעם והיגיון בהקמת חוות בשטחי הרשות הפלשתינית. זה מנוגד לשמירת ההסכם כלשונו. שטחי C גדולים ורחבי ידיים דיים, כדי להקים שם עוד הרבה חוות שמחזקות את אחיזתנו ביו"ש ומטרפדים הקמת מדינה פלשתינית. כל ההתנחלויות, בהיבט הגושי שלהם, לא כיישובים מנותקים זה מזה ולא כולל החוות, יושבים על 10% משטחי יו"ש. יש עוד מחצית מיו"ש לצורכי התיישבות, גם בלי להתיישב בשטחי הרשות הפלשתינית, להשגת אותה תוצאה מיוחלת: ריבונות ישראלית ברוב שטחי יהודה ושומרון, שטחי C, בלי מדינה פלשתינית.