הבוקר עם ישראל התבשר שוב על הבשורה הנוראית מכל, נפילתם של ארבעה לוחמי צה"ל קדושים וטהורים, אשר מסרו את נפשם למען העם והארץ.
אך האמת הכואבת, הקשה מנשוא, היא כי חלק ניכר מהקורבנות בשנים האחרונות ניתן היה למנוע. זו אינה גזירת גורל, האחריות לכך מונחת על כתפיו של הפיקוד הבכיר של צה"ל, אשר פעם אחר פעם מקריב את חייליו על מזבח מוסריות מדומה ועיוות מוסרי עמוק.
האם יש מי בפיקוד הבכיר ששואל את עצמו כמה פעמים עוד יידרשו חיילי צה"ל לכבוש רגלית את אותו השטח מחדש? כמה פעמים עוד יידרש הצבא להיכנס לאותם כפרים בלבנון רק כדי לצאת מהם שוב, ולחזור אליהם פעם נוספת? כמה דם עוד יישפך על אדמה שכבר גבתה מחירים כבדים כל כך לאורך עשרות שנים?
האם ניתן להצדיק מציאות שבה חיילים נשלחים שוב ושוב לאותם אזורים, כאשר ברור כי בתוך זמן קצר הצבא ייסוג מהם פעם נוספת? זו תוצאה ברורה וישירה של מדיניות האיוולת של הפיקוד הבכיר בצה"ל.
מתי יקומו מפקדי דרגי הביניים ויאמרו בקול ברור לפיקוד הבכיר - עד כאן! לא נשלח עוד חיילים למשימות חסרות תוחלת, לא נסכן את פקודינו שוב ושוב ללא הצדקה מבצעית אמיתית. אך העיוות המוסרי אינו נעצר כאן. הוא עמוק יותר, חמור יותר, ומסוכן בהרבה.
בשם מוסר מעוות, צה"ל בוחר פעם אחר פעם להעדיף את ביטחונם של אזרחי האויב על פני ביטחונם של אזרחי ישראל ובוודאי של חיילי צה"ל עצמו. קשה לדמיין מציאות כזו, אך זו המציאות שאנו חיים בה כבר עשורים רבים.
כל הודעת פינוי, כל "הקש בגג", כל התראה מוקדמת אינה ביטוי למוסריות אלא למדיניות שמאפשרת לטרור להמשיך ולהתקיים בתוך אוכלוסייה אזרחית ולפגוע ולהרוג אזרחי וחיילי מדינת ישראל.
כאשר ארגון טרור יודע כי יקבל התראה מראש, כאשר הוא יודע כי יוכל להתפנות בזמן, כאשר הוא יודע כי סביבתו האזרחית תישאר מוגנת, אין לו כל תמריץ להפסיק את פעולות הטרור וההתחמשות בתוך אוכלוסייה אזרחית.
להפך. המדיניות הזו מעודדת אותו להמשיך לפעול מתוך אוכלוסייה אזרחית, ביודעו כי המחיר לא ייגבה ממנו באופן מלא. במקום להציב משוואה ברורה: כל שטח שממנו יורים על ישראל, כל האזור כולו הופך למטרה להשמדה מוחלטת, בחרה מערכת הביטחון במדיניות הפוכה: מדיניות שמגינה על הסביבה שממנה יוצא הטרור לפגוע באזרחי ישראל. כל בר דעת מבין את המשמעות הפשוטה של הרפיסות המוסרית המסוכנת של צה"ל.
אילו ידעה האוכלוסייה האזרחית כי כל ירי משטחה יביא להרס מוחלט של האזור כולו, לא היה קיים מרחב לפעילות טרור, לא הייתה הסכמה שבשתיקה, לא הייתה תשתית אזרחית הנדרשת לחיים ולפעילות של פעילי הטרור של האויב בשטח.
עצם קיומה של מדיניות ההתראות המוקדמות כבר עשרות שנים ללא בחינה מחודשת, ללא התעשתות, היא עצמה ההוכחה לעומק הכשל, זהו לא מוסר - זהו עיוות מוסרי חמור.
צריך לומר ביושר לשר הביטחון ישראל כץ, אשר כבר עכשיו ניתן לומר בבירור שהוא שר הבטחון הטוב ביותר שהיה אי פעם למדינת ישראל, ואף מהווה נקודת מפנה לאחר שנים ארוכות של כשל מתמשך, אתה עדיין צריך לזכור שאתה ניצב מול מערכת ביטחונית הסובלת מריקבון עמוק עשורים רבים.
במקום להיאלץ פעם אחר פעם להביע צער על נפילת לוחמים, על שר הביטחון להפנות את האצבע אל המקום הנכון - הפיקוד הבכיר, אשר ממשיך לשלוח חיילים לאותם אזורים שכבר נגבו בהם קורבנות פעם אחר פעם לאורך שנים.
המדיניות חייבת להשתנות, ומדיניות נקבעת על ידי הדרג הנבחר. על שר הביטחון להבהיר באופן חד וברור לפיקוד הצבאי כי המשילות חזרה, הדרג המדיני קובע, והצבא מבצע. אם יש מי שאינו מוכן לפעול במסגרת זו, עליו לפנות את מקומו.
מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך לשלם בדם חייליה על מדיניות כושלת. הגיע הזמן לשנות כיוון, הגיע הזמן להחזיר את ההיגיון הפשוט, והגיע הזמן להפסיק את העיוות המוסרי.