הפזמונאית, המשוררת, הסופרת והשחקנית צרויה להב הלכה היום (חמישי) לעולמה בגיל 74.
בנה, המוזיקאי יונתן אלבלק, ספד לה וכתב: "אמא שלי האהובה והיפה, צרויה להב נאספה אל האינסוף אחרי מאבק קצר וקשה עם המחלה הארורה. היא כתבה שירים שנגעו לאנשים בלב. היא היתה אישה מיוחדת, חכמה, טהורת לב ואוהבת חיים. היא היתה האמא הכי טובה שיכולתי לבקש".
להב הייתה מהפזמונאיות הבולטות בישראל, ושיריה הולחנו ובוצעו על ידי מיטב האמנים, בהם רמי קלינשטיין, ריטה, יהודית רביץ, מאיר בנאי, דויד ברוזה, גידי גוב, ריקי גל ויהודה פוליקר.
להב שירתה בלהקה צבאית והחלה את דרכה המוזיקלית בתחילת שנות השבעים דווקא באמריקה, כששרה וניגנה (בכינור) כחלק מלהקת הליווי של אגדת הרוק ברוס ספרינגסטין. היא אף הספיקה ללוות את להקת "תמוז" הישראלית באלבום "סוף עונת התפוזים".
לאחר שירותה הצבאי פגשה את לואי להב, בעלה הראשון ולשניים נולדה בארה"ב בתם היחידה טל, שנהרגה בתאונה בגיל שלוש וחצי. בשלהי שנות השבעים פגשה את התפאורן איציק אלבלק, ומאז הם חיו יחד כידועים בציבור, ונולדו להם שלושה ילדים.
הזמר רמי קלינשטיין נפרד בצער: "צרויה יקרה שלי. הפרידה ממך היא מהקשות ביותר שיכולתי לתאר שאצטרך לעבור. חברות אמיצה שנמשכת כמעט 40 שנה. מהרגע הראשון שעיניי פגשו את הקסם במלים שרקחת, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. זאת הייתה שירה, צרויה. זה מעולם לא היה פחות משירה צרופה. מה שהיה לא פחות מדהים ,הוא שהלחן כבר היה שם. נשבע לך, שלפני שהתיישבתי על הפסנתר הלחן פרץ מהמלים שכתבת. כבר מהפעם הראשונה שיעקב גלעד ישב עם ריטה ואיתי ונתן לי להביט ב'ימי התום'. מוכה תדהמה, עזבתי אותם ולקחתי אותך דרך מילותייך אל הפסנתר ותוך דקות הלחנתי. וזה תמיד היה כך איתנו. באלבום השני שלי לואי להב הביא לי את 'על הגשר הישן' ובום. זה קרה. זוכרת שהיינו מדברים ותמיד אמרתי לך שכל שיר שאת מביאה הוא מתנה. הרשימה ארוכה. השיחות שלנו צרויה.
"מעולם לא הכרתי איזון כזה בין תבונה ורגישות כמו אצלך. תמיד ריגש אותי שהיית קוראת לי חבר. הייתי ילד ואת היית בעיניי ענקית. הכי טובה שיש. אולי החיבור שלנו גם נבע משנים שהיית בארה"ב ושעבדת עם ברוס ספרינגסטין, שתמיד היה גיבור שלי, ואולי משהו מדרך הכתיבה שלו עבר גם אלייך. אולי לא היית מודעת לזה, אבל כשהיית מדברת - זו הייתה שירה. וכמה תחסרי לי. ואני לא יודע כמה זמן ייקח ואם אוכל אי פעם לשיר את השירים שלנו מבלי להרגיש כמה את חסרה לי בכל זמן שנשאר, על כל גשר ישן, ובכל פעם שאשיר למי שעצוב ולמי זוכר את הקוסם שמצחיק ילדים ותולה להם את הירח במרפסת. היי שלום אהובה. בשבילי תמיד היית מלאך. אוהב אותך".
"כואב ועצוב על לכתה של חברתי הטובה, צרויה להב האהובה", ספד לה יהודה פוליקר. "צרויה היתה מהכותבות המוכשרות והמיוחדות שהיו לנו פה. היא היתה שותפה ככותבת ויועצת בפרויקטים ואלבומים שעשיתי. זכיתי לקבל ממנה טקסטים לשירים גדולים וחשובים שישארו איתנו לנצח. בנוסף היא היתה זמרת ומוזיקאית מוכשרת והיה לי הכבוד להפיק לה אלבום שלם. היא מאוד תחסר לי ולכולנו".
גם ריטה ספדה: "את לא רק חלק עצום מהיצירה שלי, כתבת אותי ושרתי אותך אין ספור פעמים. התערבבנו אחת בשנייה, ורוב הזמן היינו בכלל אותה אישה.. היצירה נשזרה בחברות כל כך עמוקה ומיוחדת. איך אפשר שלא תהיי עוד ? יפה שלי, מפוארת שכמוך, בכל מובן ודרך.
האישה הכי חכמה, עצומה מרגשת. את האמנית הכי אמיתית שהכרתי בחיי. מעולם לא קראת בשמי. קראת לי “קוויני". אבל האמת היא שאת המלכה האמיתית. מלכת האמת, היושר והרגש. את משאירה אוצר עצום אצל כולנו. אשיר אותך עד כלות כוחי יפה שלי. תודה על מי שהיית בשבילי צרויה. תחסרי לי כל כך".
הזמרת דנה ברגר ספדה "צרויקיני, נאספת אל האינסוף. אני אוהבת אותך אחותיני, אהבתי אותך מהרגע הראשון לפני שלושים ומשהו שנה, כשנפגשנו במדרגות של המון הפקות. את ירדת ואני עליתי. אהבה ממבט ראשון. החיבור שלנו היה עמוק ומיידי. אין לי מילים עדיין לתאר את העצב, את הגעגוע שכבר גואה, את הצער על מה שכבר לא יחזור. ואת האהבה הגדולה שלי אליך. והכאב שלך אחות. הוא הכאב שלי. הצער והיופי. אחוזים בזמן. זה לא הזמן שלך ללכת אחותי. תשארי עוד. קצת איתי. תישארי".