ישנה בדיחה ישנה, שחוקה, ולמען האמת גזענית וכלל לא משעשעת, שרובנו שמענו באיזשהו שלב בחיים. היא מספרת על יהודי, אמריקאי וערבי שנמצאים על מטוס שעומד להתרסק.
כדי להציל את המטוס מאובדן גובה, כל אחד נדרש להשליך מטען כלשהו החוצה. האמריקאי זורק שק של דולרים ומכריז: "יש לנו מלא כאלה". הערבי זורק חומרי נפץ וטוען: "יש לנו מלא כאלה". ואז מגיע תורו של היהודי, שתופס את הערבי, משליך אותו מבעד לדלת ומסביר בנונשלנטיות: "יש לנו מלא כאלה".
השבוע קיבלנו תזכורת נוספת לאופן שבו מתנהלת כלכלת ההישרדות של הממשלה: בזמן שחוק התקציב עבר, התברר שהקואליציה העבירה כ-800 מיליון שקלים לטובת המגזר החרדי. לקינוח, הועלה להצבעה גם סבסוד המשכנתאות, עוד הטבה שאמורה לשרת בעיקר את אותה אוכלוסייה בדיוק. האמת היא שאין כאן הפתעה גדולה, כמעט בכל ממשלה אנחנו רואים כיצד תקציבי עתק מנותבים לאותו כיוון.
לא חסרים אנשים שיצאו, ובצדק, בשצף קצף נגד החלטות הממשלה והקואליציה, תוך שהם תוקפים את הסחטנות החרדית. אבל כשמסתכלים על התמונה הרחבה, האמת היא פשוטה וקשה לעיכול: אנחנו מנהלים מלחמה כבר כמעט שלוש שנים. המטוס שלנו עדיין באוויר, טס בתוך סופה, והממשלה הזו לא יכולה להרשות לעצמה להתרסק עכשיו. לכן, בניגוד לאינסטינקט הפופולרי, אין לי שום ביקורת על שר האוצר בצלאל סמוטריץ' או על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחותמים על הצ'קים המחרידים הללו כדי לשמור על ההגה יציב. הביקורת האדירה שלי שמורה לפוליטיקאים ולעסקנים החרדים, שמנצלים את הטלטלה כדי לסחוט עוד ועוד. אבל את החשבון הזה לא נסגור כאן.
אם נחזור רגע לאותו מטוס, צריך לשאול מי מחכה לנו בקוקפיט החלופי. מול הממשלה הנוכחית, שזורקת את כספינו מבעד לדלת בחוסר אחריות כלכלי משווע, עומדת אלטרנטיבה של מפלגות שפשוט היו יושבות בחוסר מעש ומנסות ליצור שיח עם המטען העודף עד להתרסקות המטוס.
אלו מפלגות שדחפו לכניעה מול חמאס כבר בתחילת הדרך, שסירבו לצאת למערכה הקריטית בלבנון, ושהיו עוצרות אותנו מלצאת למלחמה הנוכחית מול איראן. מלחמות שנכפו עלינו, מערכות קיומיות שהאלטרנטיבה השלטונית פשוט לא הייתה מסוגלת לנהל.
אז כן, העסקנות החרדית מקוממת ומעוררת סלידה, אבל בבחירה בין אסון ביטחוני בלתי הפיך לבין מחיר כלכלי שאפשר יהיה לשקם בעתיד, שאר מפלגות הקואליציה בוחרות באופציה הרציונלית. בסיטואציה בלתי אפשרית, זוהי המנהיגות האחראית והברת-תיקון ביותר בנמצא.
לסיכום, כלכלה ניתן וצריך לשקם, ביטחון קיומי פחות. כדי שהמטוס הזה ימשיך לטוס חלק ולא יתרסק, וכדי שהערבי לא יזרוק את פצצותיו - אנחנו נאלצים לזרוק מהמטוס את הכסף שלנו. גם אם זה כואב, כרגע, מדובר בהכרח קיומי.