באוגוסט 1914, כשההתנקשות בסרייבו הציתה את אירופה לקראת מלחמת העולם הראשונה, קרה דבר מדהים: במקום חרדה, ההמונים יצאו לרחובות ברלין, פריז ולונדון בצהלות שמחה.
"רוח אוגוסט" שטפה את היבשת, וצעירים התגייסו בהמוניהם מתוך אמונה עיוורת שהמלחמה תהיה הרפתקה רומנטית וקצרה, ושכולם יחזרו הביתה עטורי תהילה הרבה לפני חג המולד. החיילים הגרמנים אפילו צעדו לחזית עם חגורות שעליהן נחרט בגאווה: "Gott mit uns", אלוהים איתנו. שלטה שם תחושה קולקטיבית משכרת שאם רק נשבור את הכלים, האויב יקבל את המכה שמגיעה לו, והפרוסה מן הסתם תיפול לנו על הצד בלי החמאה. איש מהחוגגים בכיכרות לא העלה בדעתו שהאשליה הזו תוביל לארבע שנים של קטל חסר תקדים שיחריב את העולם הישן.
בימיו של הנביא עמוס, מסתובבת נבואה עתיקה שאפשר לראות את ההדים שלה בספר יואל: "וה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַ͏ִם יִתֵּן קוֹלוֹ וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (יואל ד', טז), יגיע יום ה'. יום ה' הוא יום של התגלות גדולה שמתלווה אליה עשיית דין עם החוטאים. ובעקבות יום ה' תהיה ישועה גדולה: "וה' מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם). התחושה של ממלכת ישראל בימי סוף שושלת יהוא היא שהם העם הנבחר, והעם הנבחר תמיד נופל על הרגליים. ירבעם השני מלך ישראל, מציב את גבולות הממלכה בגודל חסר תקדים, מלבוא חמת שבגבול סוריה ועיראק של היום ועד הים התיכון, והשגשוג גורם לעם להיות משוכנעים: כל שינוי גאופוליטי במרחב יהיה לטובתנו, כל זעזוע שיתלווה ליום ה' רק יועיל לנו.
על הרקע הזה צריך לקרוא את נבואתו של עמוס, שאלה מילות נבואתו הראשונות: "ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַ͏ִם יִתֵּן קוֹלוֹ" (א', ב), אבל התוצאה תהיה ההפך הגמור ממה שחושבים בממלכת ישראל - "וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" (שם), שאגת ה' תוביל לחורבנה של ממלכת ישראל. בהמשך הספר הנביא מנסח את זה באופן ישיר אפילו יותר: "הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה' לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה' הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר" (ה', יח), מאיפה הזחיחות לחשוב שיום ה' לא יפגע בכם?
הנבואות בספר מדגישות שוב ושוב, שאין לעם ישראל פטור מעונשים. לממלכה מושחתת מוסרית, "פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים" (ד', א), אין כרטיסי צא מהכלא. לחברה שמקדשת חיי ראוותנות, "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" (ו', ו) אין דרך להתחמק מלתת את הדין.
עמוס מנבא שה' יגמול לכל עמי האזור, עובר עם אחרי עם ומבטיח: "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (א', ג), "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (א', ו), על כולם יפקוד ה' את עוונם, אבל גם על ישראל: "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (ב', ו).
השיא של המסר הרדיקלי של עמוס, שהשגשוג לא מובטח, שזעזועים עולמיים, מלחמות ופגעי טבע, לא בהכרח ייטיבו עם ישראל, נמצא בנבואה האחרונה בספר: "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר" (ט', ז). בנבואה הזו עמוס מערער על כל העיקרון של בחירת ישראל, כי הבחירה היא לא פריבילגיה על בסיס גנטי, היא קריאה ודרישה לכונן חברה מתוקנת.
בשביל לראות עם שבטוח ששאגת הארי תרע רק לאויביו, מספיק רק להסתכל מחוץ לחלון. לימוד ספר עמוס הוא קריאת השכמה לכולנו - תוצאות יום ה', על הזעזועים הגיאופוליטיים והעולמיים שכרוכים בו, לא נקבעו מראש לטובתנו. בימים שמטוסינו פועלים כדי שישולם לאויב על שלושת וארבעת פשעיו, צריך לפעול כנגד הפשעים שלנו. כך נהיה ראויים לנבואתו של יואל, ובעת שאגת הארי, "וה' מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים ביחד את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים מעמוס פרק ב עד מיכה פרק א.