בימים האחרונים נשמעים קולות של מיעוט הורים הקוראים לעצור את המהלך הצבאי בלבנון.
אנו, הורי לוחמי גדוד 50, מבקשים להשמיע קול צלול וגאה: הקולות האלו אינם מייצגים אותנו. אל מול ניסיונות לזרוע דמורליזציה ולהחליש את רוח הלחימה, אנו עומדים כחומה בצורה מאחורי בנינו, מאחורי צה"ל ומאחורי המשימה הלאומית להגנת המולדת.
ליבנו שותת דם על כל חייל שנופל ועל כל פצוע שנפגע בקרב. אנו שולחים חיבוק חם ושותפות גורל למשפחות היקרות ומתפללים לשלום בנינו, אך הכאב העצום אינו מחליש את ידינו - הוא מחייב אותנו להיות ראויים להקרבה שלהם ולהמשיך עד הניצחון.
אנו תומכים באופן מלא ומובהק בהמשך המהלך הצבאי. לא נאפשר עוד למפלצת הטרור לאיים על יישובי הצפון; מה שקרה בעוטף עזה לא יחזור על עצמו בגבול הלבנון. בנינו יצאו לקרב מתוך תחושת שליחות עילאית, והטלת ספק בנחיצות המשימה בזמן שהם בקו האש היא פגיעה ישירה ברוחם ובביטחונם. אנו נותנים אמון מלא במפקדי הגדוד, החטיבה וצה"ל שמובילים את בנינו במסירות, ומגבים אותם ללא סייג.
אנו מוקיעים כל ניסיון לייצר "סרבנות הורים" או להשתמש בחרדה הטבעית שלנו כדי לקדם אג'נדות המחלישות את העם. חוסן לאומי נמדד ברגעים הקשים ביותר, וזריעת חוסר אמון במערכת הביטחון היא פרס לאויב ותקיעת סכין בגב הלוחמים.
לוחמי גדוד 50 היקרים, דעו לכם - הוריכם גאים בכם. אתם דור הניצחון והמגן של עם ישראל. אנו מחזקים את ידיכם עד להשלמת המשימה, עד להחזרת השקט לצפון והסרת האיום מעל ראשנו.
באהבת הארץ, בציונות עמוקה ובאמונה בניצחון!