הרב יצחק הקר (91), ראש ישיבת גרודנא באר יעקב, חבר מועצת גדולי התורה וחתנו של הרב שמואל רוזובסקי, התייחס לדמותו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בראיון לעיתון "בקהילה".
"כשה'שערי יושר' עלה על שולחנו של הרב קוק זצ"ל - הוא לא ירד משולחנו. והוא הוסיף אז ואמר: 'למה רבי שמעון הגיע להיכן שהגיע? בגלל טוב הלב המופלג שלו..." והוסיף כי הרב קוק הכיר את רבי שמעון שקאפ מהשנה וחצי שלמד בוולוז'ין. "הם היו חברי חדר".
עוד דיבר על הקשר של סביו הרב צבי פסח פרנק לרב קוק. "לצד ההסתייגות המובנת מדרכו, הייתה הערכה רבה מאד גם מצדו, גם מצד גדולי ישראל אחרים, לדמותו של הרב קוק. למדתי אצל מורי מרן הגרש"ז אויערבאך שלש שנים, היה מדבר על הרב קוק בחרדת קודש מופלגת. פעם התבטא: 'כשהרב קוק היה מזכיר פסוק, היה אומר בלהט: הקדוש ברוך הוא אמר לו לנביא לומר כך וכך!', ורבי שלמה זלמן התפעל מזה".
בהמשך הביע אמירה שנויה במחלוקת כלפי הרב קוק. "בדבר היחס הכללי להרב קוק, הייתי אומר כך: הרב קוק, לצד גאונותו וקדושתו, היה אדם בעל דמיון מופלג. כשאדם בעל דמיון נכנס לעולם של 'קבלה' זה מסוכן.
כשנוגעים בסוגיה של הרב קוק, ראוי לדעת, שמדובר באדם שחי כל הזמן ממש עם תפיסות של גבהות. והן לא הלמו תמיד כל מעמד שנקלע אליו. הנה דוגמה בולטת: אני מעריך כי כאשר הרב קוק ניצב בפתח הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים, וביטא את הפסוק שקומם מאד מאד את עולם התורה, 'כי מציון תצא תורה', אני בטוח שלא התכוון לאותו מוסד.
כשעמד ודיבר, הוא ראה מולו את עיר המקדש ומקום השכינה, וליבו עלה על גדותיו, והוא דיבר מהמיית הלב על קדושה ועל רוממות כדרכו, בלי קשר לעת ולשעה. הפסוק הזה לא כוון לדעתי בכלל לאוניברסיטה. אגב, דווקא הנהלת האוניברסיטה כעסה עליו בכלל על אריכות דבריו...הריחוף הזה מסביר מחד, את עוצם קדושתו, אבל גם את המפולת שזה יצר".