השחקנית והיוצרת נטע רוטנר מספרת באולפן ערוץ 7 על דרכה הייחודית המשלבת את סיפורה והתמודדויותיה האישיות עם עולם הבמה והמשחק.
רוטנר גדלה ברובע היהודי לאם שהייתה הגננת המיתולוגית של כל ילדי הרובע. במהלך שנת השירות הלאומי שמעה בת דודתה על לימודי משחק שצפויים להיפתח במכללת אמונה, ומאחר ובילדותה רצתה נטע להיות שחקנית, אם כי ברמת התחביב ולא המקצוע, הציעה לה בת הדודה לבחון את מסלול הלימוד החדש שנפתח.
היא פנתה לרב הקיבוץ מרב, הקיבוץ בו שירתה, ונועצה בו. המשפט שאמר לה חיזק אותה ואתו היא ממשיכה עד היום, "כדי ללמוד תיאטרון לא צריך ליטול ידיים לבמה. מספיק שתביאי את הערכים שלך ואת מה שבוער בך, זה כבר יהיה קידוש ה'".
בשנה הראשונה ללימודיה עוד התלבטה אם בחרה נכון, בשנה השנייה התאהבה בתחום ובשנה השלישית כבר היה ברור לה שזהו המקום שלה ועבורה מדובר בצורך, לא פחות.
על ההצגות שלה מספרת נטע רוטנר כביטוי להתמודדויות האישיות שלה, כאשר ההצגה 'בעצב תצאי עם בנים' נולדה בהתמודדות האישית שלה עם רווקות מאוחרת שנמשכה מעל 12 שנים. במשך תקופה לא מבוטלת אף חשבה שבחירתה בעולם המשחק היא בחירה שמרתיעה בחורים, אך בסופו של יום מי שהיום הוא בעלה דווקא מצא עניין מיוחד בבחירתה זו.
בהצגה רוטנר מעלה התמודדויות ומשפטים שרק מי שעבר את חוויית ההתמודדות עם רווקות מאוחרת מכיר, רגעים כואבים שלפעמים הם גם מצחיקים. כיום, היא אומרת, היא מבינה מדוע היה עליה לעבור את המסע הארוך הזה עד לנישואיה. היו שאמרו לה שכך יהיה תוך כדי תקופת הרווקות, אך ממעמקי התקופה ההיא קשה היה לראות ולהבין את כוונתם. היום הדברים ברורים הרבה יותר.
התמודדות נוספת שגם עליה היא מספרת, היא התמודדותה בתחום הפוריות, וזאת לאחר שכנערה בכיתה י"א חוותה כאבים נוראיים שהתבררו כציסטה על השחלה. היא עברה כריתה של חצוצרה ושחלה מה שעורר בה חשש שמא לא תלד, חשש שהטריד גם את בעלה טרם חתונתם, אך רופא שעימו התייעץ הרגיע אותו ואכן נולדו לה ארבעה ילדים, ולבקשת הרופאה שלה היא משוחחת עם נשים שנמצאות במצבה על מנת לחזק אותן ולחלוק מניסיונה.
בין ההצגות של רוטנר גם הצגה על חלומותיהן של נשים, חלומות שנבלמים במעצורים שונים של החיים. הצגה אחרת עוסקת בכוחה של מורה לחולל מהלכים משני חיים אצל תלמידיה, ההצגה 'דרמה מכל דבר' מספרת על השילוב בין מי שעוסקת בדרמה ומשחק לבין החיים עצמם, החיים בבית. מההצגות הללו שהביאו קטעים מתוך חייה אל הבמה, עברה רוטנר ליצירות שלמות יותר, סיפורים מלאים עם התחלה אמצע וסוף שמשלבות נשיות דרך סיפורים פחות מדוברים.
אחת הדוגמאות היא ההצגה שעוסקת בהתמודדותה של אם עם בת סכיזופרנית, הצגה שמחזקת את ההבנה שמדובר במחלה לכל דבר דרך תרגום מחזאי לספרה של אם המתארת את הקושי מול חזיונות הביעותים של בתה. ההצגה עולה גם בפני מטפלים וגם בפני בני משפחה שבסופה מבינים את משמעות החולי הנפשי.
עוד מספרת רוטנר על ספר הילדים המיוחד שכתבה בתקופת הקורונה, התקופה בה הבימות היו סגורות ועולם המשחק הושתק. בספר ילדה, בת לאם שחקנית, רואה את העצב של אמה לנוכח המציאות המשתנה. חלקו השני של הספר נוגע באם השחקנית שמעלה הצגה מחיקה בעוד מלחמת 'חורבות ברזל' פורצת ובתה מתקשה להבין את השילוב בין הצחוק שבהצגה לבין המלחמה שבחוץ, וגם זאת מתוך ניסיונה האישי כליצנית רפואית שבימים קשים של מלחמה יוצאת לשליחותה הרפואית נפשית עם אף אדום ובגדי ליצן.