אחד הפחדים הגדול ביותר של טייסים במהלך טיסה הוא תופעת ורטיגו, בה הטייס חווה אובדן התמצאות מרחבית ומאבד את היכולת לפרש נכון את מנח המטוס, כך שהוא חש שהמטוס פונה או משנה גובה כשלמעשה הוא יציב . הסחרור בעצם מתרחש בשל היעדר אופק ויזואלי.
כמטאפורה לכך אנו עדים בחודשים האחרונים לוורטיגו של מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בפרט במהלכים בהם הוא נוקט, שיש בהם כדי לפגוע בעיקרון הפרדת הרשויות.
מטרתו של עקרון הפרדת הרשויות כיסוד דמוקרטי, היא למנוע ריכוז של כוח שלטוני בידי רשות אחת בדרך של עריצות, תוך פגיעה ברשויות האחרות. לשימורו של עיקרון זה, מתקיימת מערכת של איזונים ובלמים המאפשרת לכל רשות להגביל ולרסן את הרשויות האחרות.
כך למשל, בית המשפט יכול לפסול חוקים של הכנסת או החלטות ממשלה שעל פי פרשנותם נוגדים את החוק, הכנסת יכולה לשנות חוקים כתגובה לפסיקה ולאשר את תקציב המדינה, בלעדיו הממשלה לא יכולה לפעול והממשלה יכולה להכתיב את סדר היום החקיקתי ואף להיות מעורבת בתהליכי מינוי שופטים.
אולם, אם רשות אחת מסרבת להכיר בסמכות "הבלימה" של רעותה, מתרחש משבר חוקתי, בו מתקיים סירוב עיקש ופומבי של הממשלה, הכנסת או גופים הכפופים להן לציית להחלטה שיפוטית של בית המשפט. מצב המבטא התנערות מעקרונות הפרדת הרשויות ושלטון החוק.
מבולבלים? ובכן, דוגמאות לשימוש באיזונים והבלמים הללו ראינו למכביר אצל שלוש הרשויות במהלך כהונתה של הממשלה הנוכחית. אולם דומה שמערכת המשפט עשתה זאת באופן מופרז עד חריג. ע"י אקטיביזם שיפוטי שהיא מובילה, היא התעלמה באופן מופגן מרוח החוק וחרגה מסמכותה בהתערבות בסמכויות שרי הממשלה ובכך, סרסה את עבודת הקואליציה בביטול חוקים, התערבות במינויי בכירים וביטול החלטות ממשלה, דוגמת ההתערבות בקידום קצינה בניגוד להוראת השר שזו סמכותו הבלעדית. התנהלות זו מראה כי מערכת המשפט ממשיכה בסחרור מגמתי כדי להוביל למשבר חוקתי שיגרום לשיתוק כלל המערכות, גם היא תמצא בין הנפגעים מכך.
בל נטעה. הרשויות המחוקקת והמבצעת אמנם ניסו עד כה להימנע ממשבר חוקתי, כמו במקרה של קבלה בשוויון נפש של ביטול חוק יסוד ע"י בג"ץ או ביטול החלטת הממשלה לפטר את היועמ"ש.
אולם טעות תהיה בידי במערכת המשפט לחשוב שהן תמשכנה לנהוג כך בכל החלטה שיפוטית החותרת משבר היזום על ידה . כך למשל, שמענו כבר שרי ממשלה המאיימים כי יתכחשו לסמכות הייעוץ המשפטי לממשלה והכנסת ו/או יתעלמו מהנחיותיו ויערערו בכך על סמכות היועמ"ש.
גם אל מול פסקי דין של מערכת המשפט, נציגי הרשות המבצעת והמחוקקת הבהירו כי יבחרו שלא לקיים צווים של בית המשפט או לפסול את סמכותו של זה להכריע בנושא השנוי במחלוקת ביניהם.
צעד חמור עוד יותר בתגובה למשבר החוקתי שבג"ץ ניתן לזהות ניצני התנגדות בקרב גופים הכפופים לממשלה. מבחינתם, יידרשו להכרעה אל מול סתירה בין פקודות של שתי רשויות. הנה כי כן, גופי אכיפה כמו המשטרה או הצבא, יקבלו פקודות סותרות מהדרג המדיני, קרי הממשלה ומהדרג השיפוטי, קרי מערכת המשפט. מה שיאלץ אותם לבחור למי לציית. הזוי ככל שיהיה ראינו זאת בהחלטה האחרונה של בג"ץ להתיר הפגנות של 600 משתתפים בזמן מלחמה, בניגוד להנחיות פיקוד העורף ועמדת הממשלה. אין ספק כי משבר חוקתי זה מסוכן משום שהוא מעמיד את משרתי הציבור בדרג המקצועי במצב בלתי אפשרי שבו אין להם "מפקד" ברור לפעול על פי הנחיותיו.
התנהלות זו מעלה את השאלה: מדוע מערכת המשפט נכנסה לוורטיגו שיפוטי זה? האם היא רואה בבחירות הקרובות הזדמנות לקידום הקמת ממשלת שמאל ותורמת בסחרור זה את חלקה לכך להמשך פגיעה במעמד הממשלה במסע הבחירות? או שמא הסקרים המוצפנים להם הם חשופים, מנבאים להם המשך שלטון הממשלה הנוכחית גם בקדנציה הבאה שתביא ליישום הרפורמה המשפטית ולשינוי משמעותי בהרכב השופטים, עם מינוי שמונה שופטים חדשים ?
תחת דמוקרטיה מודרנית המדברת על "דיאלוג חוקתי" בין הרשויות, הרשות השופטת משתמשת בהגדרה מומצאת של "דמוקרטיה מהותית", המאפשרת לה להיות זו ש"אומרת את המילה האחרונה" בכל נושא ואינה מותירה מקום לשיקול דעת של נבחרי הציבור להכפיף את הרשויות האחרות תחתיה ולהיות העריץ החדש בשכונה, דבר עלול להוביל להתנגשות חזיתית.
כבר למדנו כי תופעת הוורטיגו נובעת מסתירה בין האוזן הפנימית לראייה החזותית, העלולה להוביל לאובדן שליטה קטלני. האם בשל קריאה שגויה של המצב המדיני והחברתי בארץ, חותרת מערכת המשפט להתרסקות טוטלית, בבחינת תמות נפשי עם פלישתים?