20 הערות על הראיון של עו"ד אודליה קדמי עם פרופ' משה כהן-אליה.
1. הגעתי לראיון בלב פתוח ונפש חפצה. לא חשבתי שאשתכנע, אבל ניסיתי להבין את המהות ולבחון האם תפיסת העולם האידיאולוגית של מובילי יוזמת הסנקציות יכולה לאתגר אותי. לצערי המסקנה שלי היא שמוביל היוזמה, פרופסור כהן-אליה בעצמו, לא מבין עד כמה היא פוגעת במהות של התפיסה הלאומית, שמובילה את המחנה הלאומי עוד מימי ז'בוטינסקי - ובוודאי מאז הפך למחנה פוליטי מגובש, שהלאומיות הינה הדבק האידיאולוגי המרכזי שמחבר אותו.
2. הראיון הזה מרתק דווקא בגלל שהוא מתנהל בין שני קולות בולטים מאד במחנה התומכים בסנקציות. מצד אחד מוביל המהלך פרופסור משה כהן-אליה ומהצד השני עו"ד אודליה קדמי, שהפכה לאחד הקולות המנומקים והרהוטים ביותר במחנה הסנקציות (גם למי שאינו מסכים עם היוזמה) ומי שמובילה את הקו הרעיוני-אידיאולוגי של המחנה בקרב העולם המשפטי וארגוני החברה האזרחית. אבל מצד שני, כפי שעולה מהראיון, היא גם מאתגרת אותו מבפנים עם האסקפט הלאומי-שמרני.
3. על דבר אחד אין חולק: פרופסור משה כהן-אליה הוא נכס למחנה הימין. רהוט, ברור וחד. התפקיד המכריע שלו הוא ללא ספק להרים את הראש למחנה השפוף, שרגיל להתנצל ולהתבייש בערכיו. הפרופסור ה"שמאלני", שהתפכח אחרי 7.10 הוא הדבר המרענן ביותר במחנה הלאומי, שזקוק להתחדשות.
הוא מגיע ללא רגשי נחיתות ולא מתנצל. אבל ביטחון עצמי ומשנה אידיאולוגית קלילה, שעטופה באמירות נגד כל מה שהימין לא הצליח עד היום, אינה ערובה למנהיגות שתצליח בהכרח לשנות מציאות. בטח לא יותר מההנהגה הנוכחית.
4. מי שמקשיב טוב ישמע כי גם בין שני הקולות הבולטים ביותר של "מחנה הסנקציות" יש פערים. בעוד עו"ד קדמי מנסה להוביל בעדינות בין איזון של שמירה על ריבונות יהודית יחד עם התמיכה בפניה לפריץ, הפרופסור בכלל לא מתגרד מהפניה לאומות העולם בניסיון לכפות על מדינת ישראל את החלטתם בויכוח הפנימי. עבורו הפגיעה בריבונות יהודית היא גירוד אידיאולוגי טרחני ותו לא.
5. האנרגיה שמשקיע הפרופסור בהובלת מהלכים משמעותיים עבור המחנה הלאומי בהחלט ראויים להערכה, אבל לאורך כל הראיון חסרה בעיקר המהות. לא לדבר רק על הפרקטיקה, איפה נכשלנו בצד המעשי, אלא על האידיאולוגיה.
6. "אני לא שמרן" אומר הפרופסור בפתח הראיון - וזה בדיוק כל הסיפור. אחי, אתה במחנה הלא נכון. ואם הגעת לכאן בטעות אל תתפלא שכולם לא איתך.
7. בלי השוואות ובטח בלי להכתים אף אדם ראוי - שעד כה פעל לשם שמיים והביא אימפקט חיובי מאד למחנה הלאומי - נגיד בעדינות שהיו לנו כבר מנהיגים שפרצו אל מחנה הימין בסערה, שכנעו את כולנו להפסיק להתנצל וחידדו שמה שהיה לא יהיה יותר. הם שבו בקסמם רבים בציונות הדתית, שמחלו להם על החוסר בעומק אידיאולוגי ושורשים ערכיים. כולנו יודעים איך זה נגמר.
8. וכאן מגיעים לליבת הסוגיה. האם מדינת ישראל היא רק מסגרת טכנית חלילה, ישות מדינית פרובינציאלית כמו עוד קהילה יהודית בגלות, או "יסוד כסא השם בעולם", ישות קדושה ואלוקית, שמממשת אלפיים שנות ציפייה וכיסופים, בדרך אל הגאולה השלימה וקיום חזון הנביאים של שיבת ציון וכינון מלכות ישראלית כבראשונה. מי שחונך על אדני התפיסה של מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו ומתפלל את תפילת "הלל" ביום העצמאות, לא יכול לחיות בשלום עם מי שרואה כסוגיה שולית שולית וקלילה את הדרישה לכיפופה של הריבונות היהודית על אדמת אבותינו בידי נשיא אמריקאי גוי, גם אם הוא אוהד ישראל כמו טראמפ.
9. גם בפן המעשי לא מצאתי אף פיתרון קסם. הקשבתי בקשב רב לניתוח הבעיה לאורך כמעט חצי מהראיון וחיכיתי לפתרון - שלא הגיע. וזו לצערנו אחת הבעיות הגדולות ביותר שיש לנו במחנה הימין. אנשים שיודעים לנתח מצוין את הבעיה, אבל לא יודעים להציע אף פיתרון מעשי. מאה אחוז בניתוח הפלונטר ואפס אחוז בחיבור למציאות.
10. לאורך הראיון מתפלאים מובילי היוזמה, הפרופסור ועורכת הדין קדמי, מכך שהיוזמה מוציאה אמוציות עמוקות מאנשים במחנה הימין. העובדה הזו נכונה מאד והיא נובעת מכך שמדובר בסוגיה מהותית, שנוגעת בשורש התפיסה התיאולוגית הדתית-לאומית ובראייה שמדינת ישראל היא תהליך גאולתי.
11. ללא ספק למי שמגיע מהציונות החילונית או מהציונות החרדית (כמו מצביעי ש"ס) ולא רואים קדושה במדינה אין אף בעיה עם פגיעה בריבונות היהודית ומצידם כנראה גם שטראפ יהיה נשיא ישראל המנדטורית, חס ושלום.
12. זה אירוע תיאולוגי עמוק מאד. פרופסור כהן מדבר על האזרחים שפונים ישירות לטראמפ ודורשים שיטפל בדיפ-סטייט, מבלי להבין שזו בדיוק מהות הסוגיה: האם אנחנו עוסקים כעת רק בפרט, בקבוצת אזרחים יהודים שמתגוררים בארץ ישראל, או בכלל ישראל, בשורש נשמת האומה הישראלית שמתהווה דרך מלכות ישראל ושיבת עם ישראל כאומה לחולל את הריבונות היהודית המתחדשת בארץ ישראל, אחרי אלפיים שנות גלות.
13. להסביר שהיוזמה זוכה להתנגדות כי מי שמתנגדים לה הם "אליטות של תקשורת הימין הישנה" - זו תפיסה מאד פשטנית ושטחית. אי אפשר לשלול כל דעה אחרת בסיסמאות על "אליטה" או "סרוגים".
14. כדאי גם שהפרופסור הנכבד יזכור שאותם "סרוגים של פעם" כלשונו, הם אלה שהלכו נגד כל הזרם הפוליטי באוסלו, בבריחה מלבנון, בגוש קטיף, ועוד קודם לכן בגוש אמונים. הם האנשים שכבר ארבעים שנה נאבקים, נלחמים ומזיעים. מי שהקימו את מפעל ההתיישבות וניצחו בקרב על התודעה, קברו את תודעת אוסלו הכוזבת וניפצו את הקונספציות הישנות של שטחים תמורת שלום. אלה אנשים שנאבקו בעשר אצבעות והקימו את מחנה הימין, לצד מנהיגים רבי עוצמה ועומק אידיאולוגי כמו יצחק שמיר ונתניהו. אז גם אם חולקים ומבקרים את רגשי הנחיתות ונמיכות הקומה, כדאי מאד שהביקורת הזו תבוא עם המון המון ענווה וכבוד למי שעד היום נאבקו נגד הרוח, וחוללו את הרגע אליו הגענו כעת. בלעדיהם לא היה לפרופסור מחנה להתפכח ולהשתייך אליו.
15. צודק הפרופסור שבימין יש תודעת עבד. אבל לא כל ויכוח אידיאולוגי נובע מרגש נחיתות של מחנה הימין, שמי שהגיע אתמול מהשמאל יגאל אותו ממנו, או מרצון למצוא חן בעיני השמאל.
16. באופן כללי ישנה בעיה מוכרת לאנשים שיש להם תיאוריה אחת שדרכה הם רואים את כל המציאות. זה קרה לד"ר אבישי בן חיים, למשה פייגלין בזמנו ולעוד רבים. זה יוצר התנגשות של האידאות עם המציאות הדינמית והרב-גוונית.
17. מי שכן השחילה כמה טיעונים עניניים לשיח היתה דווקא המראיינת. הנקודה המהותית בה היא נגעה בצורה משכנעת מאד, שבמצב הדברים הנוכחי אין באמת מוצא מהמצב המשפטי בלי לשבור את הכלים. ניסינו כל דרך לגאלית וזה פשוט לא עבד. אנחנו ניצבים מול מחנה דורסני ואלים שמשנה כל הזמן את הכללים בהתאם לצרכיו.
18. את הסיכום של שתי השאלות הכי משמעותיות על הפניה לטראמפ ניסחה המראיינת, עו"ד קדמי בעצמה, למרות תמיכתה הבלתי מתפשרת במהלך:
א' האם במצב שכלו כל הקיצין זו אופציה לפנות לפריץ ולאבד את הריבונות היהודית בארץ ישראל? כמובן שמבחינת רוב המחנה הלאומי התשובה תהיה ודאי שלילית מוחלטת.
ב' האם אכן ניסינו הכל. גם כאן נראה שמי שבוחר לוותר ולהתייאש אחרי כישלון של ניסיון הרפורמה, פשוט לא מבין איך משנים מציאות. אהרן ברק לדוגמא חולל את המהפכה המשפטית שלו על פני 30 שנה.
19. לאורך הראיון חוזרת עו"ד קדמי על הטענה כי החמצנו הרבה הזדמנויות עם טראמפ, גם בקדנציה הנוכחית וגם בקודמת - וללא ספק היא צודקת. גם בנושא הריבונות וגם בנושא הדיפ סטייט וכמובן במימוש ההגירה מעזה. השאלה היא איך כל זה פותר את הבעיה כרגע, כשאפילו במישור הפרקטי לא ברור כיצד האירוע יתכנס לפן המעשי. גם לנצל הזדמנויות צריכים לדעת לעשות בחכמה - וכמובן לא לוותר בגלל זה על ערכינו ואמונתנו.
20. ניכר גם שלאורך כל הפודקאסט המראיינת מנסה לקחת את הפרופסור לפתרונות נוספים, מה עוד יש לעשות. כמי שהקשיב לכל הראיון בקשב רב לא התרשמתי שניסינו הכל והגענו לקצה. אולי דווקא להיפך.