התגובות המרושעות והכוזבות של מתנגדי נתניהו וממשלתו להפסקת האש במלחמה מזכירות להקת ערפדים צמאי דם.
אני מאמינה בנתניהו של אחרי הטבח. אני גם מאמינה בטראמפ ובברית ביניהם וקוראת לציבור להפעיל את שריר ההתעלמות מן הניסיונות השקופים לזרוע ייאוש מצד גורמי אופוזיציה בישראל ובארה"ב. מלחמת האיתנים הזו עדיין לא הושלמה ובוודאי שלא הפסדנו בה.
מי שנחלו תבוסה צבאית מן הגדולות בתולדות ההיסטוריה היא פרס של היום. התבוסה שלה דומה רק לתבוסה של עצמה מול הרומים בשנת 331 לפנה"ס בהבדל אחד: אם התבוסה ההיא יצרה ואקום פוליטי שהוביל מאוחר יותר לעליית האסלאם בפרס, הרי שהתבוסה היום עשויה לחולל את ההפך ולבשר את קריסת משטר האייתוללות האסלאמי. ואחרי ההקדמה הזו ניגש לעיקרי הדברים:
על אף הניסיון הרב שישראל צברה בהתנהלותה המשותפת עם ארה"ב מאז שמיני עצרת, נראה כי הפסקת האש תפסה אותנו לא מוכנים, וזורעת תחושת חמיצות, ולא בפעם הראשונה. תחושת החמיצות מסיחה את דעתנו מן השאלה העיקרית שהפסקת האש מעוררת בשעות הללו: מהם הרקע, השיקולים והאינטרסים האמיתיים העומדים מאחורי הפסקת האש, שיקולים ואינטרסים שאיננו מכירים.
כבר למדנו בשנתיים וחצי של מלחמה שיש יעדים שאפשר להשיג תחת הרבה אש ויש יעדים שאפשר להשיג תחת הפסקת אש. הפסקת האש היא מעין דיפלומטיה של מלחמה. יש בה שיקולים ואינטרסים גלויים ויש בה שיקולים ואינטרסים סמויים. כך למדנו במשך כשנתיים וחצי של מלחמה מצטברת:
כך במלחמה בעזה - האינטרסים הגלויים והסמויים שעמדו מאחורי הפסקת האש, שימשו בערבוביה כדי לשנות את כללי המשחק הבסיסיים ביותר במזרח התיכון. האינטרס הגלוי היה אמנם השבת החטופים. עד האחרון. האינטרס הסמוי היה מהלך מדיני-היסטורי מבריק של הנדסת הסכסוך בידי נתניהו וטראמפ והישג מדיני על חשבון האו"ם: דחיקת פתרון שתי המדינות כבסיס הדיפלומטי להפסקת האש.
לראשונה בהיסטוריה, הדיפלומטיה לא עסקה בפתרון שתי המדינות אלא בבניית "עזה חדשה - עזה של נדל"ן מרקיע שחקים בסגנון גורדי השחקים של דובאי (כן כן... יש שיגידו שמסמך 20 הסעיפים רומז ל"מדינה פלסטינית" ... עוד נראה מה יישאר מן הרמז הזה...). בין שמסכימים עם הקונספט הנדל"ני בין שמתנגדים לו, הפסקת האש בעזה הייתה מלכודת דבש מלכות לחמאס ותומכיו (לרבות קטאר וטורקיה). מלכודת שהבטיחה חופש פעולה לישראל עד היום, החזירה את החטופים, הותירה בידינו 53% מעזה וכל זה "תמורת" מחיקת התוכניות הבינלאומיות הישנות והקמת מועצת שלום שמחזל"שת אט אט את האו"ם החותר תחת קיומנו לא פחות ממשטר האייתוללות.
כך במלחמת עם כלביא - טראמפ הביא להפסקת אש ששירתה את ההכנות וההיערכות לשאגת הארי. בין יוני 2025 לפברואר 2026, התברר שעם כלביא היה חימום לדבר האמיתי, והפסקת האש לא הייתה יעד סופי, אלא הונאה מדינית-צבאית מבריקה לסלילת פרוזדור לוגיסטי קריטי להיערכות אסטרטגית וצבאית משותפת של נתניהו וטראמפ. השמועות סיפרו שלישראל נגמרו המלאים. אז טראמפ פשוט "כפה" הפסקת אש.
זוכרים שעם הכרזת הפסקת האש הזו האיראנים הפרו אותה מיד בשיגור שפגע בבנין מגורים בב"ש וגרם לארבעה הרוגים ועשרים פצועים?? בתגובה, ישראל שיגרה מיד מטוסים לאיראן לקבוע תג מחיר אבל טראמפ יצא מכיליו תרתי משמע ו"כפה" על נתניהו להשיב אותם מיד. הסיפור האמיתי מאחורי הכפיה הזו היה החשש של טראמפ מהסלמה שתצא משליטה ותפגע בתכניות המשותפות להיערכות לשיפור עמדות.
אמנם האיראני ניצלו את הפסקת האש לשיקום התשתיות של חזבאללה בלבנון, ושיפור מערך הטילים שלהם עצמם, אבל במקביל, חזינו במשך למעלה מחצי שנה, באמצעות לווייינים וצילומי תקריב, בשינוע חימושים אדיר מימדים של רכבת אווירית וימית של פצצות חודרות בונקרים, מיירטים למערכות חץ וקלע דוד, מודיעין חדש שערכו לא יסולא בפז בין ישראל לאמריקה, וגם...רכבות דיפלומטיות שנהגיהן היו ויטקוף וקושנר... הם סיפקו בעיקר תחמושת פסיאודו-דיפלומטית של "הזדמנות אחרונה" לאיראן. כל אלה לא היו אלא ההונאה המדינית הגדולה בהיסטוריה בואכה שאגת הארי, וכבר כתבתי על כך בעבר.
וכעת בשאגת הארי - הפלא ופלא, שוב נקבעה הפסקת אש. זמנית. למשך שבועיים. האינטרסים העיקריים הגלויים ידועים ודוּברו לא אחת: הצורך בהרגעת מחירי שוק האנרגיה, ואת הביקורת הפוליטית בארה"ב. וגם לאפשר לצה"ל ולעם ישראל בארצו ובגולה לרענן כוחות. אבל המחשבה על המניעים הסמויים להפסקת האש הנוכחית שוב מציתה את הדמיון. - מהם אם כן?
המשטר באיראן כרגע הוא כמו גוף חי שספג מהלומה שאי אפשר באמת להתאושש ממנה. גוף חי-מת שאיבריו הפנימיים החיוניים נפגעו אנושות. הוא אמנם נראה שלם מבחוץ אבל בפנים הוא מרוסק. נדרשת עוד מכה אחת שתסיים את תהליך קריסת המערכות הרב-איברית והסופית של גוף המשטר. מכה של המתת חסד לגוף שרוב המוח שלו - השלטון - אינו מתפקד. שדרות פיקוד האייתוללות ומשמרות המהפכה חוסלו בסדרתיות בלתי נתפסת ומי שנשארו פועלים בתוך נתקים ומחלוקות.
המודיעין שלנו כבר מזהה מזמן סימני כאוס פנימי ניכרים והולכים. שאריות הפליטה של הדרג המדיני (פזשכיאן ושות') מתחננים על ברכיהם מושפלות הכבוד העצמי להפסקת אש ארוכה כדי למנוע את התמוטטות המשטר סופית.
אך לבם של שאריות הפליטה של משמרות המהפכה (נאמני חמינאי) מאידך, כבד. הם מתעקשים להמשיך להתנגד לכניעה ודורשים "הפוגה טקטית" בלבד, כדי להתחמש מחדש ולהמשיך לשמור את אחיזתם בכרעי השלטון. הדרג המבצעי - הידיים והרגליים, תשוש ומיואש, תומך מן הסתם בשקט כי המורל הצבאי ירוד מן התבוסה, אבדן ההון האנושי והנכסים הצבאיים והכלכליים. מדובר בצבא מפורק מכל נכסיו. בין שלושת האזורים הללו במוח השלטוני- לא ממש מתקיימת סינרגיה כרגע. גם לא בין יתר האיברים:
הלב, הכבד והכליות- כל מקורות הכלכלה האיראנית, תשתיות הגז, הדלק, המפעלים הפטרו-כימיים והברזל, שדות תעופה, גשרים ועוד נפגעו אנושות. איברים חיוניים אלה אינם מתפקדים ואינם מאפשרים ניהול תקציב מינימום אף לא לטווח קצר.
זו העת להעברת המקל לאזרחים- שיניפו אותו להכות במשטר את המהלומה האחרונה. העברת המקל לאזרחים יכולה להתאפשר אך ורק תחת תנאים של הפסקת אש. הפסקת האש נועדה לשרת את הציפיות של ישראל וארה"ב מאזרחי איראן המדוכאים לצאת מחדש לרחובות, הפעם בתנאים של משטר חלש איברים וכאוטי, כדי לכבוש את חירותם. הידיעה שהמלך עירום ואינו מסוגל לספק להם כרגע לחם ומים, בסיוע כוחות שהשתיקה יפה להם, עשויה לעורר באזרחים מחדש את התעוזה להכות בו את המכה האחרונה שתמוטט אותו סופית. כך שהפסקת האש היא למעשה חיבוק דב למשטר.
למעשה, טראמפ ונתניהו אומרים לעם האיראני - המלחמה לא באמת תמה: המשטר שלכם כרגע הוא סוג של "איש חולה-מת". הפסקת האש היא אינה חבל הצלה עבורו אלא שולחן הניתוחים שישראל וארה"ב משכיבות אותו עליו. המטרה היא שאחרי הניתוח נוכל (בעזה"ש ובעזרתכם אזרחי איראן) לקבוע, בשמחה, ש"הניתוח הצליח אבל החולה מת".