הדיון הציבורי סביב האפשרות להעניק חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו מתמקד כמעט תמיד בשאלה אחת: האם ניתן להעניק חנינה למי שאינו מודה באשמה. רבים מציגים זאת כאילו מדובר בכלל משפטי קשיח. אלא שבפועל, מדובר בעיקר בנוהג מנהלי של מחלקת החנינות, ולא בדרישה משפטית מחייבת.
חוק יסוד: נשיא המדינה מעניק לנשיא סמכות רחבה במיוחד "לחון עבריינים ולהקל בעונשים". החוק עצמו אינו מזכיר כלל דרישה להודאה באשמה כתנאי למתן חנינה.
בשנת 1986 העניק נשיא המדינה חיים הרצוג חנינה לבכירי שירות הביטחון הכללי שהיו מעורבים בפרשת קו 300, עוד לפני שהוגש נגדם כתב אישום ולפני שהורשעו בדין. בית המשפט העליון אישר את חוקיות המהלך וקבע כי מדובר בסמכות חריגה של הנשיא, שנועדה להתמודד עם מצבים ממלכתיים יוצאי דופן. על מורכבותה של אותה פרשה שמעתי בעבר גם מפיו של השופט יצחק זמיר, שכיהן באותה עת כיועץ המשפטי לממשלה, בראיון שקיימתי עמו במסגרת כתיבת ספרי "ללא גלימה".
המקרה של נתניהו כמובן שונה כמעט בכל פרמטר מפרשת קו 300.
מדובר בניהול תיקים פליליים חסרי תקדים נגד ראש ממשלה מכהן, אשר תוכנם והבסיס המשפטי שלהם מצויים במחלוקת ציבורית ומשפטית עמוקה. בין היתר נטען כי חלק מהאישומים מבוססים על תקדימים משפטיים שלא נוסו בעבר, וכי התיקים מלווים בשורה של מחלוקות חריפות ביחס לאופן ניהול החקירות, לשימוש באמצעי חקירה טכנולוגיים שנויים במחלוקת ולשאלות של אכיפה בררנית.
דווקא משום כך, השאלה העקרונית איננה אם נתניהו הודה או לא הודה באשמה. מבחינה חוקתית, סמכות החנינה של נשיא המדינה רחבה מאוד, והיא איננה מותנית בהרשעה, ובוודאי שלא בהודאה באשמה.
הקושי האמיתי של מחלקת החנינות איננו משפטי אלא מוסדי. המחלקה רגילה לעסוק בבקשות חנינה של אסירים לאחר הרשעה ולכן נוהגת לראות בהודאה באשמה סימן ללקיחת אחריות. אולם כאשר מדובר במשפט חסר תקדים נגד ראש ממשלה מכהן, בעל השלכות ציבוריות ופוליטיות רחבות, השאלה חורגת בהרבה מהשגרה המנהלית של מחלקת החנינות.
משפט פלילי שנמשך שנים ארוכות נגד ראש ממשלה מכהן איננו רק הליך משפטי רגיל. הוא הופך בהכרח לאירוע ממלכתי שמטלטל את המערכת הציבורית, הפוליטית והמשפטית גם יחד. במציאות אזורית מורכבת, כאשר ישראל ניצבת מול אתגרים ביטחוניים ומדיניים כבדים, מתחדדת השאלה האם המשך ההליך המשפטי לאורך שנים נוספות משרת את האינטרס הציבורי הרחב.
בדיוק למצבים חריגים מסוג זה נועד מוסד החנינה. לא ככלי לעקיפת הדין ולא כהכרעה אישית לטובת אדם כזה או אחר, אלא כמנגנון חוקתי שמאפשר למדינה לשים קץ למחלוקת מתמשכת כאשר טובת הציבור הרחבה מחייבת זאת.
הכותב היה חבר בצוות ההגנה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקי האלפים, ומחבר רב המכר "ללא גלימה" בהוצאת ידיעות אחרונות, במסגרתו ראיין את שופט בית המשפט העליון לשעבר יצחק זמיר ביחס לפרשת קו 300.