ד"ר אפרים הררה, מזרחן וחוקר השיעה, מתייחס בראיון לערוץ 7 לסיכויי הפסקת האש שנקבעה בין איראן לארה"ב, וזאת על סמך ניסיון העבר וההיסטוריה השיעית.
ד"ר הררה מציין בפתח דבריו כי פרטי ההסכם בין ארה"ב ואיראן אינם ידועים, כל צד מציג עמדה שונה, ומשום כך קשה לקבוע עמדה באשר לסיכויי שרידותו של ההסכם, ועם זאת מתמקד הררה בהיסטוריה השיעית:
"בניסיון העבר בשיעה יש שתי אופציות. ישנה האופציה הקשוחה שהתחילה בראשית השיעה, בשנת 680 בכרבלה. אנחנו רואים את זה בשורא כשהם פוצעים את עצמם. האימאם שלהם, חוסיין, נהרג לאחר שהלך לקרב שבו הוא ידע מראש שיפסיד, כלומר שיש בשיעה נטיה ללכת עד הסוף גם במחיר סיכון אינטרסים בסיסיים, כדי להראות שהאיסלאם השיעי הוא הנכון".
הררה מסביר שהפסד שכזה אינו מהווה בעיני השיעים הוכחה לכך שאמונתם חלשה או אינה עומדת במבחן המציאות, אלא להיפך. "השהיד הוא עד. הוא מעיד בנכונות שלו להקרבה את אמיתות האמונה וזה עושה רושם, כפי שקדושי הנצרות השפיעו על העם בכך שהושלכו לגוב האריות בשל אמונתם. כשאתה מוכן להקריב את חייך למען ערך זה עושה רושם. השיעים מימשו את זה במאה ה-19 כשחייבו את השאה של אותה תקופה לצאת לשתי מלחמות נגד רוסיה, הפסידו שטחים עצומים באותו היגיון. השאה שידע שהוא יפסיד לרוסיה ואמר שהוא לא יכול לצאת, הם איימו עליו שיגדירו אותו כבוגד סוני, מה שיגרום לנפילתו כי העם יראה בו כבוגד. כך הוא יצא למלחמה והפסיד שטחים עצומים של איראן".
האופציה השנייה אותה מזכיר ד"ר הררה היא האופציה שבה נקטו האיראנים במלחמת איראן עיראק ש"נמשכה שנים וגבתה מחיר עצום של הרוגים כולל ילדים שנשלחו לנקות ולפרוץ שדות מוקשים. הבסיס להפסקת האש היה הסכם חודייבייה שאותו חתם מוחמד כשהוא היה חלש".
"מייסד האיסלאם היה במצב של הפסד מול מכה וחתם על הסכם מביש, שהוא לא נביא, שרק בשנה הבאה הוא יגיע לתפילה במכה ורק עם הנשק האישי. הוא חתם על הסכם לעשר שנים אבל שנתיים אחרי זה הוא מפר אותו וכובש את מכה ללא קרב. כלומר שיש היתר בשיעה לחתום על הסכם שבו לכאורה מוותרים, אבל בפועל נעזרים בהסכם כדי להפסיק את התקיפה עליך, להתחמש ולהתכונן טוב יותר לקרב הבא. זו התפיסה שהם מימשו אותה במלחמת איראן עיראק".
עוד מזכיר ד"ר הררה את האינטרסים שמניעים את איראן כאשר משמרות המהפכה הם השליטים האמיתיים של איראן וכלכלתה, עושקים את הציבור כולו ושולטים בו, "הממד הדתי מגיע יחד עם זה".
על רקע ההיסטוריה הזו, אנחנו שואלים את ד"ר הררה מה להערכתו יעשו השלטונות באיראן בימי הפסקת האש, והוא משיב: "הם ינסו לאמוד נזקים, לדכא כל ניסיון למרד אזרחי כי באיראנים עצמם תלוי הסיכוי לנפילת השלטון. כרגע הם הצליחו אחרי שהרגו שלושים אלף וכלאו כנראה עשרות אלפים. הם מבצעים הוצאות להורג בלי סוף. הם ינקו את השטח ויבחנו איך להתקדם".
הסכם עם איראן, אומר הררה, מחייב הקפדה ופיקוח הדוק שיוודא שאין כאן חזרה על תרגיל חודבייה, התרגיל היחיד שמתיר לאיראנים לחתום על הסכם שכזה, כלומר שרק הסכם שבחסותו ימשיכו שם להתארגן, להתחמש, להתחזק ולהשתקם, הוא הסכם מותר. כדי לוודא שלא זה התרגיל שנוקטת בו איראן יהיה צורך לכפות את ההסכם ולבדוק את יישומו באופן תמידי. "אם לא יהיה פיקוח נלווה, זה אסון למערב, זה יהיה הפסד".
בדבריו מציין ד"ר הררה את המציאות הקשה בה נמצאת איראן לאחר המערכה האחרונה: "אין להם יותר חיל אוויר, חיל הים שלהם נפגע קשות, פרט לסירות הקטנות שמהוות איום, אין להם את ההנהגה הפוליטית הקלאסית שהייתה, הרבה מהמפקדים נהרגו, התשתית התעשייתית חוסלה, הרבה מהמפתחים חוסלו, מעבדות הפיתוח חוסלו. אלו הישגים עצומים בזמן מאוד קצר. מלחמת העולם השנייה הייתה שש שנים וכאן מדובר בארבעים יום", מזכיר הררה ומוסיף כי אכן המשטר לא הופל עדיין, מהלך שישראל וארה"ב היו מאוד מעוניינות לקדם.