בליל הסדר האחרון, כשישבנו כולנו מסובין סביב השולחן הערוך ושחזרנו את סיפור הולדת הלאום, קשה היה להתעלם מהעובדה כי המציאות ההיסטורית של אז מקרינה גם לימינו.
מאות שנות עבדות במצרים השרישו בהמון העבדים תודעת עבדות עמוקה, כזו שכמעט והפכה בתהליך אפי-גנטי לחלק מהמטען הגנטי של צאצאי העברים. היציאה לחופשי ממעמקים כאלו לא יכלה לבקוע מבפנים. נדרש תהליך מדורג המלווה בהתערבות חיצונית, "ביד חזקה ובזרוע נטויה", כדי לשחרר את העם מכבלים פיזיים. אך היציאה הכמעט כפויה ממצרים, הייתה רק השלב הראשון וההכרחי במסע הארוך אל החירות האמיתית.
חירות דורשת יוזמה, נחישות ולקיחת אחריות. שישה ימים לאחר יציאת מצרים, רגע לפני ליל שביעי של פסח המציין את אירוע קריעת ים סוף, מגיע אותו רגע מכונן בו נזרע גרעין החירות הפנימי. פרעה, רכבו ופרשיו סוגרים על המון העבדים המבולבל והלחוץ, לכוד בין רודפיו לים המאיים שלפניו: "ופַרְעֹה הִקְרִיב, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם... וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' ". ברגע של לחץ ואיבוד עשתונות, צף ועולה קול זעקת העבדות הכל כך מושרש בהמון העם הפונה למשה: "כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר".
שלא במפתיע, לקול זה שמצפה לנס מצטרף גם משה איש מטה האלוהים, שמסמל יותר מכל את הישועה הניסית הכפויה מלמעלה, כשהוא מבטיח: "יְהֹוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן." וכאן מגיע הרגע המכונן בו מופיעה התשובה האלוהית שמציבה את המפתח לחירות, זו שתהדהד לדורי דורות: "מַה תִּצְעַק אֵלָי?" גוער כביכול אלוהים במשה, "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ".
היציאה מעבדות לחירות דורשת נחישות, אומץ, יוזמה, ונכונות לקבלת אחריות לגורלך. על פי מסורת חז"ל, היה זה נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה, חמוש באמונה ועוז רוח, שלא המתין לנס וקפץ ראשון לעומק המים שהגיעו עד לצווארו. קפיצה נחשונית זו, שנתנה את האות לבקיעת הים הניסית, חנכה את החלוציות היהודית הראשונה בהיסטוריה. היא זו שהציבה את המפתח לחירות לאומית אמיתית, שלא יכולה להגיע ללא ההשתדלות הטבעית שעל האדם להפיק מעצמו. נחשון קופץ למים, והעם הולך בעקבותיו. רק כך, בנכונות להקרבה תוך הליכה נועזת בין הגלים המתנשאים, יוכל המון העבדים לצעוד כל הדרך לעתידו המאתגר להיות עם בן חורין.
ערב שביעי של פסח תשפ"ו שציינו זה עתה, בעיצומם של ימים טרופים, נדמה כי שר ההיסטוריה העמיד את כולנו שוב במבחן "היציאה מכבלי מצרים". עשרות שנים בהן השמאל הרדיקלי-מרקסיסטי עיצב את השיח הישראלי באחיזה מונופוליסטית באמצעי התקשרות, באקדמיה, בפקידות הבכירה, במערכת המשפט ובצמרת הביטחונית מדינית, הטמיעו בכולנו תודעת עבדות מודרנית.
נציגי הרוב היהודי הריבון, ממש כמו אותו המון עבדים של אז, העומד מפוחד על שפת הים, הפכו למתאוננים סדרתיים נטולי משילות חסרי אונים ושפופי רוח. לכודים בין רודפי משילות - בדמות חוג מיעוט רדיקלי פוסט לאומי שנותק מהאתוס היהודי והשתלט על מנגנוני השלטון, לבין מה שנראה כים סוער ומאיים המונע צעידה נחושה קדימה להתמודדות אמיצה עם גלי הדיקטטורה הגועשים במסע לחירות. במקום לקחת אחריות ולמשול, כולנו זועקים השכם והערב על ריבונות שנרמסה, חוששים לקפוץ למים הקרים ופורקים תסכולי חוסר משילות בנהי ובכי יומיומי על מה שמעוללת לנו הדיקטטורה המשפטית.
במשך שנות דור הוטמעה בכולנו תודעה כוזבת, שבמסגרתה המונח "ציות לבג"ץ", החליף את הדיבר הראשון של הדמוקרטיה: "ציות לחוק". הדיקטטורה המשפטית המתפקדת גם כגוף אנכרוניסטי מנדטורי המכונה בג"ץ, יצאה מהארון ורמסה ללא מעצורים בעזות מצח, את הדמוקרטיה ואת מה שנותר מהריבונות שאבדה. כך יצאה הערכאה המשפטית העליונה למרד גלוי ביסודות השלטון תוך שהיא מאמצת דפוסי שלטון מנדטורי זר מהמאה הקודמת, הבאים לידי ביטוי בגישה עוינת לזכויות היהודים בארצם.
הספר הלבן חזר ובגדול, כשבג"ץ הפך להיכל העתירות של אויבי המדינה ועמותות תומכות טרור. מוסד זה ניכס לעצמו את סמכויות הרשות המחוקקת והמבצעת, והפך למקום בו מתקבלות הכרעות ביטחוניות, מדיניות וכלכליות. בשיא האבסורד, הפכו עצמם ראשי ה"מנדט החדש" למנחי הפיקוד הצבאי העליון עד לרמת הוראות הפתיחה באש, ולאחרונה אף מיצבו עצמם כמפקדי פיקוד העורף בעיצומה של מלחמה.
כאז גם עתה, היציאה ממלכוד של שעבוד ארוך ותודעת עבדות מושרשת, דורשת בשלב ראשון, "יציאה ממצרים" הנתמכת בהתערבות חיצונית בסימן "יד חזקה וזרוע נטויה", כפי שבמלחמת העצמאות נעזרנו בסיוע חוץ למימוש העצמאות לאחר 2000 שנות. בנסיבות אלה פנייה לגורמי חוץ לחילוץ מהמלכוד הדיקטטורי, לא יכולה לפגוע בריבונות שמזמן נרמסה עד כלות ואיננה. כך תיסלל הדרך לשלב ב'- חציית ים סוף כל הדרך לחירות ולחידוש ריבונותה של ישראל כמדינה יהודית.
בהקשר זה, היוזמה הנחשונית האמיצה של פרופ' משה כהן אליה, בפנייתו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, מהווה צעד ראשון והכרחי לשיקום הריבונות. רק שחרור אמיתי מכבלי הדיקטטורה המשפטית יאפשר את הקפיצה העצמאית קדימה, לקראת חציית הים הגועש. קפיצה שתיתן את האות ליציאה למסע חירות לאומי ולאתחול מחדש של עצמאות העם היהודי באדמתו בשנה ה-78 לחידוש עצמאותו המדינית. היא זו שתעניק תוקף מחודש למילות ההמנון הלאומי "להיות עם חופשי בארצנו" -עם חופשי באמת לקבל הכרעות אמיצות ולעמוד מול כלל אתגריו הלאומיים והביטחוניים.
הכותב: עו"ד ממובילי תנועת "נקראים לדגל"