הבחירות הקרובות בהונגריה מעוררות עניין רב ברחבי העולם, וכך גם בישראל. אלא שירושלים בוחנת אותן דרך פריזמה מצומצמת ולעיתים מטעה.
לפי השיח הרווח בממשלת ישראל, ויקטור אורבן נתפס כידיד אמת של ישראל, ומכאן נגזרת גם ההנחה כי יהודי הונגריה תומכים בו באופן גורף. המציאות, כפי שמתברר, מורכבת בהרבה ואף מערערת את הנחות היסוד הללו.
אין ספק כי אורבן, המחזיק בשלטון זה כ- 16 שנה, ביסס מערכת יחסים קרובה עם בנימין נתניהו ועם ממשלותיו. במיוחד לאחר טבח השבעה באוקטובר, כאשר ממשלת הונגריה נותרה כמעט הקול האוהד היחיד לישראל באיחוד האירופי, התחזקה בירושלים התפיסה שמדובר בבעל ברית חיוני וחריג בנוף האירופי. במציאות שבה רבות ממדינות האיחוד האירופי אימצו קו ביקורתי כלפי ישראל, עמדתו של אורבן בולטת אף יותר. מבחינת ממשלת ישראל מדובר בשותף אסטרטגי וערכי מובהק. אולם תפיסה זו מתעלמת כמעט לחלוטין מהדינמיקה הפנימית של החברה ההונגרית ומעמדתה הביקורתית של הקהילה היהודית בתוכה.
בהונגריה חיים כיום כ- 50,000 יהודים, והיא הקהילה הרביעית בגודלה באירופה והגדולה ביותר במזרחה. מרביתם מתגוררים בבודפשט, עיר ליברלית בעלת זהות פוליטית מובהקת המתנגדת ברובה לאורבן ולמפלגתו. הריכוז הגאוגרפי הזה אינו פרט שולי, אלא מפתח להבנת דפוסי ההצבעה של הקהילה. מדובר בציבור עירוני, משכיל ומעורב, שהשקפת עולמו מעוצבת על-ידי ערכים דמוקרטיים וליברליים אירופיים, ולא רק על-ידי שיקולי ביטחון אישי או היחס לישראל.
חשוב להדגיש שתחת שלטונו של אורבן נהנים יהודי הונגריה מביטחון פיזי ומתחושת יציבות. מוסדות יהודיים פועלים בחופשיות, המדינה מחויבת לשימור המורשת היהודית ולמאבק באנטישמיות, ויש הטוענים כי מדובר באחת הקהילות היהודיות הבודדות באירופה החווה צמיחה והתחדשות של ממש. אולם לצד תחושת הביטחון והמחויבות ההצהרתית למאבק באנטישמיות, מתקיים מתח עמוק עם אופיו של המשטר ההונגרי ועם הכיוון שאליו מובילה מפלגת השלטון.
אורבן עצמו הגדיר את הונגריה כמדינה אירופית אי-ליברלית, ובמהלך שנות שלטונו צומצמו חירויות אזרחיות, נפגע החופש האקדמי, נחלשה התקשורת ונשחקו מוסדות דמוקרטיים. במקביל ניהלו ממשלותיו מאבקים מתמשכים מול קבוצות שונות: קהילת הלהט"ב, מוסדות האיחוד האירופי, ג'ורג' סורוס ונגד אוקראינה ונשיאה ולדימיר זלנסקי. עבור מיעוטים היסטוריים, שזיכרון הרדיפה וההדרה טבוע עמוק בתודעתם, מתעוררת בהכרח השאלה מי יהיה הבא בתור? גם אם הקהילה היהודית אינה יעד כיום, עצם קיומה של פוליטיקה פופוליסטית המבוססת על סימון אויבים מתחלפים מעורר אי-0נוחות עמוקה. יהודי הונגריה נהנים אמנם מן המצב הקיים, אך אינם מוכנים להפקיד את עתידם בידי הנהגה שאינה מחויבת לעקרונות ליברליים ודמוקרטיים ברורים ויציבים.
כאן מתחדד הפער בין ירושלים לבודפשט. בעוד שממשלת נתניהו רואה באורבן שותף נאמן בזירה הבינלאומית, יהודי הונגריה בוחנים אותו דרך עדשה אזרחית, דמוקרטית, חברתית וערכית. מבחינתם, השאלה המכרעת איננה מי טוב יותר לישראל, אלא איזו ממשלה תבטיח להם חופש, שוויון וביטחון לאורך זמן.
מנגד ניצב פטר מגיאר, ראש מפלגת טיסה, המוביל בסקרים אך נותר דמות לוטה בערפל. מגיאר לא הציג עד כה משנה סדורה ביחס לישראל או ליהדות הונגריה, ובהצבעות בפרלמנט האירופי בנושאי הגירה וביטחון לא בלט כהיפוכו של אורבן. לעיתים הצביע בדומה לו ולעיתים בחר להימנע. חוסר הבהירות הזה מעורר ספקות מובנים, אך גם פותח פתח לאפשרות אחרת. עבור רבים בקהילה היהודית, מגיאר מגלם הזדמנות לשינוי כיוון, גם אם לא פתרון מיידי. הבחירה בו אינה הצבעת אמון מלאה, אלא ביטוי לתקווה זהירה לחזרה למסלול
דמוקרטי מאוזן יותר, שבו הממשלה אינה מנהלת מאבקים מתמשכים באויבים מדומים ואינה מעמיקה את הפילוג הפנימי.
הבחירות הקרובות בהונגריה ממחישות את הפער בין משאלות הלב הישראליות לבין המציאות הפנימית המורכבת של יהודי הונגריה. עבור קהילה יהודית גדולה, בעלת זיכרון היסטורי עמוק, השמירה על הדמוקרטיה, על זכויות מיעוטים ועל אופייה הפתוח של החברה גוברת על שיקולים גאופוליטיים צרים. הבחירה של יהודי הונגריה אינה רק פוליטית, ואינה קשורה לישראל בלבד. זוהי בחירה ערכית וחברתית, המבקשת לעצב את פני העתיד.
שרון פרדו הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (ה- JPPI), ופרופסור ללימודים אירופיים ויחסים בינלאומיים במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.