לאחרונה התלקחה במחנה הימין מחלוקת רבתי. מי שהדליק אותה הוא פרופסור משה כהן-אליה, מומחה למשפט חוקתי השוואתי שמשתייך למחנה המתפכחים של ה-8/10 ונושא על כפיו, לשיטתו, בשורה גדולה לעם ישראל.
מתנגדיו נחלקים לשתי קבוצות, אלו המתייחסים ליוזמתו בביטול מוחלט כאילו מדובר בפרובוקציה איזוטרית חולפת ואלו שרואים בה סכנה ממשית לריבונות ישראל. מצידו השני של המתרס, מתרבים הקולות שמעידים כי כהן-אליה הצליח להפיח בהם תקווה.
הימים הם ימי אנרכיה במדינת ישראל; אין דין ואין דיין (למעט אם אתה מזוהה עם הימין ו/או נמנה על עובדי לשכת נתניהו, כמובן), איש הישר בעיניו יעשה. בזמן שממשלת ישראל על פול גז בניוטרל כמעט בכל החלטה מדינית פנימית, בג"ץ והייעוץ המשפטי דוהרים קדימה אל תהום ללא תחתית. רק השבוע בג"ץ רשם שיא חדש של עזות מצח והרשה לעצמו להיכנס לנעלי פיקוד העורף ולהתערב בשיקולים בטחוניים מטעמי "פיקוח נפש", מה שמסתמן יותר כקיפוח נפש.
יש שיראו בתמונת המצב המתוארת תפיסה מיואשת ומייאשת - ולא היא. אני סבורה, שזוהי הסתכלות רציונאלית של המציאות כמות שהיא ואסביר; כדי לפעול למען פתרון, ראשית עלינו להכיר בבעיה, לגדר אותה ולנתח את מידת חומרתה. בראיה מפוקחת על שלוש השנים האחרונות יש בהחלט גם מימד של הכרת הטוב - ייתכן שזו התקופה הקשה ביותר שידעה מדינת ישראל מיום הקמתה, בעיקר בשל התלכדות האיומים מבית ומחוץ. אך הזעזוע הציבורי היה נחוץ כדי שנתעורר מהאשליה שבה חיינו, בכל תחום - במשילות, בחינוך, בתרבות וכפי שנדהמנו לגלות בטבח שמיני עצרת - אפילו בביטחון.
פרופסור כהן אליה טוען שלא ניתן לנצח את היוריסטוקרטים במגרש שלהם, מכיוון שהם מזיזים כל הזמן את השער. הוא צודק. שני תתי המחנות בימין בוודאי יכולים להסכים כי המאבק של הדיפסטייט בנבחרי הציבור מחליש את מדינת ישראל ומסכן את בטחונה שהרי יצחק עמית וגלי בהרב מיארה לא מהססים לסכן את חיי אזרחי ישראל כדי להגן על המבצר הקדוש.
לכן יוזמת פרופסור כהן אליה לפנות לנשיא טראמפ להשתת סנקציות אמריקאיות על שני מחוללי הכאוס לעיל, היא חשיבה חיונית מחוץ לקופסא בכך שהיא מעבירה את המשחק האכזרי הזה מחוץ למגרש המוכר והמהונדס ולראשונה - תשנה את מאזן האימה. "הניידים", כפי שמיטיב לאפיין אותם ד"ר גדי טאוב בספרו "ניידים ונייחים", ניזונים, בין היתר, מכבוד ושררה. פגיעה בשני רכיבים מהותיים אלה היא מהלומה כואבת במיוחד. מסתבר, שכאשר מפעילים מעט כוח חוקי, מגלים עד כמה האנשים העילאיים האלה - פריכים. ראו מה קרה לפצ"רית לשעבר יפעת תומר ירושלמי כשנחשפה ערוותה בפרשת כוח 100 והמערכת התנערה ממנה (חלקית). עולמה המפואר קרס עליה עד כדי התמוטטות עצבים ורצון (לכאורה) לשים קץ לחייה.
נזכיר כי בעקבות צווי מעצר שהוצאו נגד נתניהו וגלנט, הטילה ארה"ב בדצמבר 2025 סנקציות אישיות נגד שופטים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) ביניהם השופט הספרדי ניקולא גוילו, שתיאר לאחרונה כיצד נפגעה שגרת חייו, כולל איסור כניסה לארה"ב, הקפאת נכסים, קשיים בשימוש בכרטיסי אשראי ופגיעה בחופש התנועה הבינלאומי. אגב, לא זכור לי שאף אחד הזדעק אז על "פגיעה בריבונות", לא מימין ולא משמאל. האם מישהו מאמין שהיוזמה דאז נרקמה במוחו של הנשיא טראמפ ללא בדל השראה ישראלית?
הקשר המתהדק בין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לבין ארה"ב מבוסס לא רק על אינטרסים, אלא על יסוד אמוני. אין זה מקרי שארה"ב בחרה לקשור את גורלה עם העם הנבחר, ועימו לשנות את פני המזרח התיכון. ארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה לסכן את המהלך ההיסטורי המתהווה כשברקע גורמים חתרניים בעלי כוח בלתי מוגבל שהכריזו מרד על ההנהגה הישראלית. כל סכנה לישראל כעת, היא סכנה ישירה לארה"ב.
יוטלו סנקציות או לא - התהליך הוא העיקר. מחנה חבול ומדוכא סוף סוף מרים את ראשו ומעז לקרוא תיגר על מי שאוחז בידיו בכל הכוח ומסוגל בשנייה אחת להכניס את מי שהוא חפץ לצינוק מעופש למשך שבוע.
שניה לפני הסנקציות, כדאי שהיוריסטוקרטים, בשלל מעגליהם, יפנימו: הימין התעורר, הוא נחוש להשיב את הריבונות לעם ושום דבר לא יעצור אותו הפעם. ואם צריך את טראמפ כדי לעזור להם להבין את זה, So Be It.