אתמול בשעות אחה"צ ליווינו לבית עולמו את סמל טוב־אל יוסף לפשיץ הי"ד, לוחם גיבור מגולני, שנפל בקרב בלבנון בערב שביעי של פסח. יחד עם משפחתו, חבריו לנשק מגולני, חברים למסלול חייו, חניכיו בתנועת יהלו"ם, חברי המשפחה ואלפים מתושבי בית שאן, כולם נקבצו ללוותו עם דגלי ישראל וחטיבת גולני, כואבים, מוקירים, חבוקים ומאוחדים.
את טוב־אל יוסף הי"ד הכרתי דרך אחיו הבכור שילה יבלטו"א, תלמיד ישיבתנו, ודרך משפחתו היקרה, הוריו המיוחדים, ואת בני משפחתו המורחבת, שהכרנו כבר לפני שנים רבות בעיר צפת.
זה אחר זה עלו הדוברים, ממעגלים שונים של חייו, וכל אחד האיר את דמותו ואישיותו המיוחדת, הטובה והמאירה, מזווית המבט המיוחדת שלה נחשף. מהם למדנו כמה טוב־אל יוסף הי"ד היה ראוי לשמו, כמה טוב ונתינה היו בו, וכמה הספיק להוציאם לפועל בימי חייו הקצרים.
טוב־אל יוסף הי"ד היה חבר בתנועת בני עקיבא והתנדב בתכנית יהלו"ם, תכנית מנהיגות לנוער הפועלת בבית שאן במטרה להוציא אל הפועל את הטוב שיש בכל נער ואת המנהיג שבו, מתוך אמון בכל אחד, מתוך לקיחת אחריות על עצמו ועל הסביבה הקרובה אליו. במהלך השנה עוברים הנערים סדרת מסעות וסיורים להעמקת החיבור לארץ. חניכיו היו כרוכים אחריו, הוא ראה כל אחד, והם נקשרו אליו בעבותות של אהבה.
לאחר לימודי התיכון הצטרף למכינת איתן, מכינה קדם־צבאית במעלה אדומים, כדי להכין את עצמו לשירות הצבאי, שבו ראה משימה חשובה ורצה לתרום בו את המירב והמיטב. כאביו יאיר ואחיו הבכור שילה יבלטו"א, שאף בכל מאודו להגיע לחטיבת גולני החומה. לא קלה הייתה דרכו. הוא שובץ בתחילה לשריון, אולם נחוש כמוהו לא יוותר על שאיפתו, והוא ניסה בכל דרך לשנות את השיבוץ, ולבסוף הצליח. בגולני שובץ בגדוד 13.
מפקדו במסלול סיפר כיצד, למרות כאבי הגב והכאבים ברגליים, הוא הטיל עליו את המשימה המאתגרת להיות "נגביסט" ולשאת משקלים עודפים, וכיצד עמד במשימה המאתגרת בגבורה ובנחישות למרות הקושי. הוא חתר תמיד להיות מלפנים, ועל שירותו בהצטיינות ובגבורה בלחימה בעזה קיבל תעודת הצטיינות ממפקדיו. אך לא מקרה הוא שגם בקרב שבו נפל היה מלפנים. "הטובים תמיד מלפנים, חותרים ולוקחים אחריות, תמיד יש שם מקום לעוד", אמר אחד הדוברים בדמע.
סיפורו של טוב־אל יוסף הי"ד הוא סיפורם של הלוחמים שמשלבים ספרא וסייפא, שמקור גבורתם בקרב הוא התורה ובית המדרש, בית המדרש הארץ־ישראלי, שבונה קומה של שילוביות בין תורה ובין עשייה למען העם והארץ. "תורה שבונה גבורה", שמכוח הערכים הללו הם מתמלאים עוז ותעצומות, חותרים קדימה, להיות מלפנים ולתת מעצמם למען עם ישראל וארצו. אביו יאיר סיפר שהאחות בבית חולים פוריה שטיפלה בו התקשרה אליו; היא ראתה בו משהו מיוחד, במבט הטוב שנשקף מעיניו גם לאחר מותו, ובציצית שלבש על גופו. כמי שמסר את נפשו על הגנת העם והארץ, קדוש הוא וקדוש ייקרא לו, ונשמתו במעלה הגבוהה ביותר במרומים, מ"הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם" (בבא בתרא י ע"ב). קברו הצטרף לשורות קברי הנופלים הגיבורים הקדושים מבני בית שאן, את חלקם הוא הכיר בחייו וביקש לשמר את זיכרונם, והצטרף לאלה שסללו את הדרך, שלאורם ילכו דורות רבים של לוחמים, להגנה על עם ישראל. עתה הוא והם מתייצבים מלפנים - מול כיסא הכבוד, להיות מליצי יושר על עם ישראל.
ליום נפילתו של טוב־אל יוסף הי"ד ישנה סמליות מיוחדת. ערב שביעי של פסח, היום השישי לחג, שהוא כנגד יוסף הצדיק. לפני שעם ישראל יוצא ממצרים, משה רבנו דואג לקחת אתו את ארונו של יוסף. בעת שהיה צריך הים להיקרע, מעל לדרך הטבע, היה זה ארונו של יוסף, שהים לא יכול היה לעמוד כנגדו: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהילים קיד, ג) - מה ראה? "ראה ארונו של יוסף יורד לים" (ילקוט שמעוני, תהילים, שם).
יוסף וזרעו התברכו בגבורה מיוחדת מול אויבי עם ישראל: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ" (דברים לג, יז). נגיחה של הכרעה וניצחון מאז ולתמיד.
טוב־אל יוסף הי"ד נטמן באדמתה של עירו בית שאן, בבוקר ה'מימונה', יום חג של ברכה וחיזוק האמונה, סיום לחג הפסח שבו עוצבה האמונה המיוחדת של עם ישראל. במקום לחגוג התכנסו בני עירו ללוותו לבית עולמו, למעמד שהיה בו כאב עצום, אבל גם הרבה אחדות, גבורה ואמונה.
יהי זכר טובו וגבורתו ברוך לעד ולנצח נצחים.
לזכרו של סמל טוב-אל יוסף לפשיץ הי"ד