מדליק המשואה הדיין הרב אבי זרביב הגיב בשיחה עם ערוץ 7 להודעה המרגשת שקיבל מהשרה מירי רגב ואמר כי עיקר ההתרגשות שלו אינה אישית אלא נובעת מהכרה רחבה בלוחמים שפעלו בשטח.
"אני שמח ונרגש מאוד על הדלקת המשואה ובעיקר אני נרגש ושמח שמדינת ישראל מכירה בתרומה המכרעת של מפעילי הצמ"ה ושל המזרבבים למיניהם בכל גזרות המלחמה. הם היו חלק משמעותי בהכרעת המלחמה. בעיקר בשביל זה אני שמח ואני נרגש רק בשביל הדבר הזה".
לדבריו, הוא אינו מייצג את עצמו בלבד אלא לוחמים רבים שפעלו בשטח. "אני מייצג לוחמים רבים, מפעילי צמ"ה רבים, שהיו בשטח והיו בקצה של הקצה של החזית ושל ההתקפות".
בהמשך התייחס גם למקומם של לומדי התורה בתוך הסיפור. "אין לי ספק שלומדי התורה זה חלק מתפארת מדינת ישראל. חלק מהבחירה היא גם על הייצוג ועל השילוב של תורה", וציין כי הוא רואה בכך מקור לגאווה כי "מדינת ישראל מכירה את הערך של לימוד התורה".
על הביקורת שנשמעה נגדו ביממה האחרונה אמר כי אינו מתרגש ממנה. "אני לא מתרגש מכל דבר, אני מצטער עליהם", אמר, והוסיף כי הוא רואה עצמו חלק ממערך רחב ולא כמי שפעל לבדו.
"אני חייל אחד מיני רבים, אני חייל של חטיבת גבעתי, יש מ"פ, מג"ד, מח"ט, יש מפקד אוגדה, יש אלוף פיקוד". הוא הדגיש כי פעילותו הייתה כחלק משרשרת פיקוד מסודרת ולא יוזמה אישית.
הרב זרביב התייחס גם לתוצאות בשטח, וטען כי שיטות הפעולה שבהן השתתף הביאו לצמצום משמעותי במספר הנפגעים. "רק בחטיבת גבעתי, לפי הסטטיסטיקה, נהרגו כשבעה לוחמים בממוצע בכל חודש מאש האויב", אמר, והוסיף כי "בששת החודשים שאנחנו פעלנו הצלחנו להוריד את ההרוגים לאפס נקודה ארבעים ושלוש בממוצע בחודש".
עוד ציין כי השיטה הופצה גם לחטיבות נוספות, "זה לא רק בחטיבת גבעתי, זה בכל החטיבות שלקחו את השיטה הזאת, הצליחו לחסוך בחיי אדם, בפצועים, בהרוגים". לדבריו, מדובר בהישג מבצעי שהשפיע בפועל על חיי לוחמים רבים.
בהמשך סיפר על מפגש עם משפחה של תלמידו נועם מדמוני הי"ד. "רק שבוע שעבר הלכתי לנחם את משפחת התלמיד שלי, נועם מדמוני, השם יקום דמו. אתה רואה את הכאב של המשפחה, ואתה אומר: כמה חשיבות להצליח לחסוך חיים של בן אדם אחד אבל זה לא אחד - זה עשרות, אולי מאות".
לסיום הדגיש את תחושת השליחות והזכות. "זכות גדולה שזכינו להילחם על מדינת ישראל, מה שלא זכו אבותינו. להשקיע ולהסתכן עבור מדינת ישראל, עבור עם ישראל".
לסיום סיפר הרב זרביב כי הקרדיט להכל מגיע לאשתו. "אמרתי לאשתי: המשואה היא שלך, לא שלי, בזכות הגבורה שלך שהחזקת את כל המשפחה בבית לבד בבית במשך שנתיים, חיזקת, תמכת בי ונתת לי גב. הזכייה היא לא שלי, המשואה היא שלה, לנשות המילואים להם מגיע התהילה".