המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן התפוצץ - מו"מ שמלכתחילה מעטים האמינו בהיתכנותו. אולם, האם אכן הגיע לקיצו, או שמא נותר פתח להמשך מגעים? ומה הניע את נשיא ארה"ב לבחור באפיק של משא ומתן - כלכלה ונפט, בחירות האמצע, או חתירה לשלום ויציבות?
על כל אלה ועוד שוחחנו עם פרופ' איתן גלבוע, מומחה לפוליטיקה האמריקאית, מרצה באוניברסיטאות רייכמן ובר-אילן וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים.
"הדלת עדיין נותרה פתוחה, ולכן לא מדובר בסיום מוחלט", מעריך פרופ' גלבוע. הוא מציין כי סגן נשיא ארה"ב, ג'יי די ואנס, הגדיר זאת כחזרה להתייעצויות וקבע כי סבב השיחות הנוכחי נכשל, אך לא סגר את הדלת בפני אפשרות לסבבים נוספים - בין היתר לנוכח הזמן שנותר עד לפקיעת האולטימטום שהציב הנשיא האמריקאי, בעוד כעשרה ימים.
באשר לסיכויי המשא ומתן, סבור פרופ' גלבוע כי הם קלושים למדי, שכן שני הצדדים טוענים לניצחון מכריע. "גם טראמפ וגם האיראנים טוענים שהם ניצחו, ובמצב כזה יש מעט מאוד מקום לפשרות". בנוסף, מציין גלבוע, ניצבת סוגיית הגרעין האיראני, שבה המחלוקות קוטביות. טראמפ רואה בסוגיה זו 99 אחוזים מהמשא ומתן ומחדד את הסירוב האמריקאי לאפשר לאיראן להפוך למעצמה גרעינית. בשל כך הוא דורש את הוצאת האורניום המועשר מתחומי איראן, לצד מניעת העשרה עתידית - בעוד איראן דורשת את ההיפך.
המשמעות, לדבריו, היא שאיראן שיקרה לעולם במשך השנים שבהן טענה כי אינה מתכוונת לפתח נשק גרעיני. "כאשר העשירה אורניום מעבר ל-3.67 אחוזים, הרף הנדרש לצורכי שלום, היה ברור שהיא חותרת לנשק גרעיני, לצד פיתוח טילים בליסטיים. חוסר הגמישות בנושא זה מוכיח שבמשך שנים היא שיקרה".
אם כן, על בסיס מה יוכלו הצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן? גלבוע מעריך כי חידוש השיחות, אם יתרחש, יתבסס על הרצון להימנע מחידוש המלחמה. בהקשר זה הוא מזכיר את האפשרות שעלתה לאחרונה, ולפיה ארה"ב תעשיר את האורניום במקום איראן. טראמפ מצידו מציג חזון של שלום, השקעות ושיתוף פעולה עם איראן - חזון שנשמע לעת עתה רחוק מהמציאות.
עוד מציין פרופ' גלבוע כי המתווכת, פקיסטן, נושאת בתפקיד גדול מכפי יכולתה, ולמעשה אינה מתווך אפקטיבי. "מתווך אמור להציע הצעה משלו כדי לגשר על הפערים, וזה לא קורה. זו אינה מעצמה שיכולה באמת לסייע במשא ומתן. כדי לגשר על הפערים בין איראן לארה"ב נדרשת מיומנות דיפלומטית ברמה של קיסינג'ר".
עם זאת, יש לזכור כי שני הצדדים אינם מעוניינים בחידוש המלחמה, וכעת "הכדור בידי איראן. השאלה היא האם החשש מפגיעה בתשתיות הכלכליות יוביל אותה לוויתור שיאפשר הסכם".
בהתייחס ליותר מ-400 קילוגרם אורניום מועשר, מזכיר פרופ' גלבוע כי "כעת הם קבורים באדמה. טראמפ אמר שהם קבורים עמוק כל כך שקשה להגיע אליהם, ואולי ניתן להשאיר זאת כך. אך אם ינסו להוציאם, ניתן יהיה לזהות זאת באמצעות לוויינים - ומה אז? זה לא ברור". עוד הוא מציין כי אין דיון מספק בטילים הבליסטיים, בפרוקסיז ובמעבר במיצרי הורמוז. לדבריו, ארה"ב טוענת כי במהלך המגעים הוסכם שאיראן תפתח את המיצרים, בעוד איראן מכחישה זאת. בנוסף, קיימת מחלוקת סביב סוגיית התשלומים, כאשר איראן דורשת תשלום של שני מיליון דולר לכל מעבר, שיחולק עם עומאן, וארה"ב דורשת לקבל את האגרה.
באשר לעצם החלטתו של טראמפ לבחור באפיק המשא ומתן, מסביר פרופ' גלבוע כי הנשיא האמריקאי סבר שניתן יהיה להגיע להסכם לאחר שאיראן ספגה מכות קשות. תפיסה זו נשענת על היגיון מערבי, אולם במזרח התיכון ערכים כמו כבוד ודת ממלאים תפקיד מרכזי יותר מכפי שנדמה מנקודת מבט אמריקאית.
עוד מזכיר גלבוע את הביקורת שטראמפ סופג בארה"ב על מהלכי המלחמה - הן על עצם היציאה אליה, שלא הוסברה די לציבור, והן על ההחלטה לסגת ממנה אם הייתה כה חיונית. לדבריו, הביקורת מגיעה גם מהבסיס הפוליטי שלו, לרבות משפיענים ומובילי דעת קהל, וחלקם אף מבקרים את המהלך בחריפות. בן ג'ונסון אף הגדיר את המלחמה כ"מלחמת נתניהו".
נוכח ביקורת זו, לצד עליית מחירי הדלק והאינפלציה - ובעיקר על רקע התקרבות בחירות האמצע - חותר נשיא ארה"ב להגיע להסכם שיביא לסיום המלחמה. גלבוע מציין כי בניגוד לטענות שונות, לבחירות האמצע חשיבות רבה עבור טראמפ: הפסד באחד מבתי הקונגרס, ובוודאי בשניהם, ימנע ממנו לקדם חקיקה, שכן הדמוקרטים יפעלו לסכל את מהלכיו. "זו סיבה מספקת לעצור את המלחמה".