1. הייתי נער בגיל חמש עשרה באחד הפינויים הראשונים בחוות גלעד. חוויה שלא תשכח לעד, ולא בקטע טוב כמובן. אלפי שוטרים וחיילים, בולדוזרים, צמיגים בוערים ועשרות ג'יפים צה"ליים וניידות משטרה. כולם הגיעו להחריב כמה מבני פחונים על גבעה בשומרון.
ואז הגיעו הפינויים בחוות תור וחמישה פינויים במצפה יצהר ובגבעות נוספות. כל פעם אותו ריטואל. אסור לבנות ביו"ש וכל ביקתה שהוקמה עמדה תחת חרב העקירה. העשן היתמר מעל יהודה ושומרון. צמיגים בוערים ומבנים חרבים מילאו את תמונות עיתוני הימין בסופי שוע.
מועצת יש"ע של אחרי טראומת הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון יצאה לקמפיין נגד הריסת המאחזים, ניסתה להגן על "ההתיישבות הצעירה". אבל בינתיים התנהל מרדף אחרי כל קרוואן. אני זוכר יום שישי אחד שצומת תפוח נסגרה לשעתיים, בגלל משאית גרר שנסעה עם קרוואן עליה. עשרות ניידות ושוטרים, התייגסו למבצע המשטרתי לעצירת המשאית. סכנה: קרוואן נצפה בכבישי השומרון. בסוף התברר שהיא היתה בדרכה לחטמ"ר שומרון, עם קרוואן צה"לי. הסכנה חוז"לשה.
2. אבל חלוצי הגבעות לא הרימו ידיים. מצפה יצהר הוקם שוב ושוב, חמש פעמים, עד שתקע יתד. ככה גם חוות גלעד, שמאז כבר הפכה לישוב מוסדר. כל גבעה שהוחרבה הוקמה מחדש. כל בית שנהרס, נבנה. הקרב נמשך כל הזמן. גם ששרון הביא את עו"ד טליה ששון שתחבר במיוחד את "דו"ח המאחזים" ותנסה להפוך כל בניה ביו"ש לאירוע פלילי. גם תחת ממשלת אולמרט וההקפאה הכואבת בתקופת אובמה. חלוצי הגבעות המשיכו לבנות במסירות נפש ולייבש את הארץ הזו.
ואז הגיעו החוות. כבר לא רק משפחה, או זוג צעיר, שמתגוררים לבדם על גבעה, אלא חוות חקלאיות, עם עדרים וצאן, ששולטים בכל המרחב. כך נולד הפרויקט הציוני שהחזיר למרחב את כל הערכים שעליהם הוקמה הציונות. "עוד דונם ועוד עז" במובן הכי מילולי שיש. רועי צאן עבריים, הטרומפלדורים והטבנקינים של דור הטיקטוק. ציונות הלכה למעשה. המהפכה הציונית השניה יצאה לדרך.
3. אבל אף דבר לא הכין את יהודה ושומרון למה שצפוי להתחולל בקדנציה הנוכחית.
כשאריק שרון היה יוצא לשטח, בתקופותו כשר הבינוי, הוא היה מבקש שיביאו לו שולחן כדי שיהיה לו על מה לדפוק. זה היה הפריים האהוב ביותר על שרון. מפות, כובע שמש, מוקף מסביבו קבלנים ויזמים, והוא דופק על השולחן ומאיץ בהם לבנות מהר ולהתקדם. מספרים שפעם לא היה שולחן בשטח אז שרון ביקש שיביאו קבינה של רכב. העיקר שיהיה על מה לדפוק. אלה היו התמונות האהובות על שרון. הוא היה יוצא לסיורים מתוקשרים, מפרסם לתקשורת סרטונים ערוכים ומבוימים היטב. הפריים נקלט והמסר נצרב בתודעה. הבולדוזר הגיע.
מחוללי המהפכה הנוכחית כמעט לא יוצאים לשטח וגם לא מצטלמים עם מעיל רוח מוקפים בקבלנים. האנשים הקרובים לבצלאל סמוטריץ מספרים כי הוא יוצא ממשרד האוצר כל לילה הרבה אחרי חצות, טובע בניירות, תקציבים ומאבקים עם פקידי האוצר. גם חברתו למהפיכה, השרה אורית סטרוק, נחשבת לאחד השרים החרוצים בממשלה הנוכחית. הם לא יוצאים לשטח, אבל משנים אותו בעשר אצבעות.
4. המספרים בלתי נתפסים. מעל 160 חוות שולטות היום על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון, ממלאים את המרחבים ברועי צאן עבריים ועדרים שחורשים את הקרקע. אלפי יחידות דיור חדשות שמאושרות ביו"ש, שכונות חדשות וסלילת כבישים ומחלפים. יהודה ושומרון ובנימין משנים את פניהם.
רק לפני מספר שנים הימין הישראלי לא העז לדבר על הקמת ישובים חדשים ביהודה ושומרון. הקמת אביתר נתפסה כמחטף יוצא דופן ואירוע כמעט ניסי. והנה פתאום עשרות ישובים חדשים מוקמים ביהודה, שומרון ובנימין. כולל בצפון השומרון, על חורבות ארבעת הישובים שהוחרבו בגירוש צפון השומרון. חומש ושא-נור כבר קמו לתחייה.
וזו מהפיכה שלא שונה מתחיית המתים. לא רק תחיית יהודה ושומרון, אלא תחיית תפיסת הביטחון החדשה של ישראל. במובן הזה ממשלת ישראל היא המתפכחת הגדולה ביותר אחרי אירועי טבח 7.10. לא רק להכות באויבינו, אלא להבין שכדי לעצור את הטבח הבא חייבים לחזור למושכלות היסוד של ראשית הציונות: עוד דונם ועוד עז והכלל הישן והבסיסי שבכל מקום בו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול הישראלי.