בשיח הציבורי של העשורים האחרונים עוצבה תודעה לפיה חירותן של נשים נמדדת לפי התוצאה אליה הן הגיעו. התוצאה "הראויה" הינה - יכולתן להיות "כמו גברים", רק בדמות אישה.
לוחמות, מנהלות, חוקרות - כובשות פסגות חיצוניות, פסגות שעיקרן כוח והשפעה. ולא רק בהסתכלות על הפסגות עצמן מדובר, אלא גם על הדרך בה מודדים אותנו, הנשים. המדדים של כמות כסף, כמות כוח, כמות שליטה, אלו כולם מדדים שהתפתחו במהלך השנים בעולם הגברי. מדדים בהם גברים מודדים גברים.
תחושתי שנוצר עיוות עמוק, כאילו רק מי שמאמצת את מודל ההצלחה הגברי זוכה באמת לחירות. האמנם זו חירות? האם חירות פירושה אחידות בין המינים? האם שחרור אמיתי הוא מחיקת הייחוד?
לוחות הברית מתוארות בספר שמות כ "מעשה א-לוהים המה, והמכתב מכתב א-לוהים הוא חרות על הלוחות" והמדרש המוכר כמובן מתייחס למילה "חרות" - שהחרות היא אימוץ מהות התורה. חירות אמיתית איננה בריחה מזהות, אלא גילוי שלה. היא אינה חיקוי, אלא נאמנות פנימית. בדיוק כפי שיהודי בן חורין בוחר בתורה כזהות הפנימית שלו - אישה חופשיה באמת איננה זו שמנסה להידמות למודל חיצוני, אלא זו שמרשה לעצמה להיות מי שהיא, עם כוחותיה, נטיותיה, עומק לבה ושליחותה הייחודית.
במהלך שירותי כקצינה בחיל האוויר שמעתי פעם אמירה שמלווה אותי עד היום. חברה, טייסת, אמרה לי: "אומנם עשיתי קורס טייס - ונחשבתי כ'אישה' שסיימה את הקורס, אבל אני לא יכולה להגיד שעשיתי אותו כאישה". הכוונה שלה הייתה מדהימה: היא עשתה משהו "נחשב" בעיניים גבריות ועשתה אותו בצורה גברית לחלוטין, למרות היותה אישה.
יש נשים שמוצאות את ייעודן בעולמות הניהול, הביטחון או היצירה הציבורית. גם אני מוצאת המון סיפוק ומימוש עצמי ביצירה טכנולוגית, בהובלת פרויקטים בתחום הפיזיקה והפיכתם למערכות עובדות - בעיני הם גילוי פלא הבריאה. אבל לא ההשפעה והכסף הם אלו שמושכים אותי - אינני מעוניינת להימדד בפרמטרים הללו. דווקא מהמקום הזה אני מרגישה, באופן יום יומי ואפילו שעתי, שהאימהות היא מרכז חיי והביטוי החזק של יתרונותיי.
להיות אמא איננו תפקיד משני, ולא פשרה. אני שותפה ביצירת אדם, בניית משפחה, עיצוב דור, יצירת עתיד. זהו מפעל חיים שאין דומה לו, לא בעומק, לא במשמעות ולא בהשפעה. בסופו של דבר, ההישג הגדול בחיי יהיה המשפחה שבניתי סביבי - האווירה לתוכה אנחנו מצמיחים ילדים - שממשיכה לנצח. היכולת, והרצון הטבעי, שלי כאישה לחוות את הילדים, להתאים לכל אחד את צרכיו, ובעיקר להעניק, היא ייחודית לי. ולכל אישה ייחודיות משלה.
שינוי השיח - שינוי ה"מדדים" בהם מסתכלים עלינו, ובאמצעותם אנחנו מסתכלים על ההישגים שלנו, הוא אשר יטמיע בפועל את החירות שלנו כנשים. החירות האמיתית של אישה היא היכולת לבחור את מרכז חייה מתוך הקשבה פנימית, "מדדים" טבעיים, ולא מתוך לחץ חברתי. מתוך בחירה זו, אני מבקשת לומר בקול ברור: האימהות איננה "אופציה" בין רבות. היא הלב.
הכתובת היא פעילה ב'בוחרים במשפחה'