בית המשפט דחה את תביעת הישוב מורג לקבלת פיצוי בגין הקמת מחנה צבאי בשטחו.
בית משפט השלום בראשון לציון דחה השבוע (ב') את תביעת הישוב מורג שבגוש קטיף, לפיצוי כספי ממנהלת התיאום והקישור בעזה, וממשרד הביטחון, בגין הקמת מחנה צבאי בשטח המושב.
כתבתנו חגית רוטנברג מדווחת כי בשנת 94 אישרה ההסתדרות, בעלת הקרקע של המושב, לצה"ל, להקים מחנה צבאי שיגן על המושב, בתוך שטח המושב. בנוסף, בשנת 95 חתם תא"ל דורון אלמוג, מפקד העוצבה דאז, על צו הסוגר חלק משטחי המושב לתנועת תושבים, משיקולי ביטחון. נסיבות אלו הביאו את אנשי המושב להציג שתי תביעות: האחת- פיצוי בגין גריעת שטחים בגודל 438 דונם משטח המושב, ומניעת השימוש בהם. בנוסף הם תובעים פיצוי בגין השימוש שעושה משרד הביטחון בשטח המושב.
הנתבעים כפרו בחובתם לתשלום הפיצויים. הם גם ציינו כי הם משלמים פיצויים אך ורק כשיש פגיעה ושימוש בתשתיות היישוב, ולא בשטחי קרקע. בפסק הדין ציינה השופטת דליה גנות מספר נימוקים לדחיית התביעות: ראשית, גם מושבים אחרים בגוש קטיף לא קיבלו פיצויים כאשר נגרעו מהם שטחים על ידי צה"ל. בנוסף - המחנה הוקם לצורך היישוב, להגנתו ולשמירה יומיומית על ביטחונו. ליישוב אין קיום ללא המחנה הצבאי.
ועוד: מכיוון שהאזור נתון תחת ממשל צבאי, הרי שצה"ל הוא הסמכות היחידה שאחראית על כל נושא הסדר הציבורי, ובכלל זה חלוקת השטח. באשר לפיצויי ההסתמכות, אמרה השופטת כי למרות שהמושב קם בעידוד הממשלה, אין היא רואה כל הצדקה לתחושת התושבים כי מדובר ביישוב קבע לזמן ארוך, ובמיוחד בתקופה זו אין בהירות באשר לקביעותו של המושב. באשר לתביעה השניה ציינה השופטת שהשטח לא היה בשימוש על ידי המושב לפני הקמת המחנה, ולכן אין לחייבם בדמי שימוש.
בסיכום דחתה השופטת את שתי התביעות והמושב נדרש לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט.
(פ.ק.)
בית משפט השלום בראשון לציון דחה השבוע (ב') את תביעת הישוב מורג שבגוש קטיף, לפיצוי כספי ממנהלת התיאום והקישור בעזה, וממשרד הביטחון, בגין הקמת מחנה צבאי בשטח המושב.
כתבתנו חגית רוטנברג מדווחת כי בשנת 94 אישרה ההסתדרות, בעלת הקרקע של המושב, לצה"ל, להקים מחנה צבאי שיגן על המושב, בתוך שטח המושב. בנוסף, בשנת 95 חתם תא"ל דורון אלמוג, מפקד העוצבה דאז, על צו הסוגר חלק משטחי המושב לתנועת תושבים, משיקולי ביטחון. נסיבות אלו הביאו את אנשי המושב להציג שתי תביעות: האחת- פיצוי בגין גריעת שטחים בגודל 438 דונם משטח המושב, ומניעת השימוש בהם. בנוסף הם תובעים פיצוי בגין השימוש שעושה משרד הביטחון בשטח המושב.
הנתבעים כפרו בחובתם לתשלום הפיצויים. הם גם ציינו כי הם משלמים פיצויים אך ורק כשיש פגיעה ושימוש בתשתיות היישוב, ולא בשטחי קרקע. בפסק הדין ציינה השופטת דליה גנות מספר נימוקים לדחיית התביעות: ראשית, גם מושבים אחרים בגוש קטיף לא קיבלו פיצויים כאשר נגרעו מהם שטחים על ידי צה"ל. בנוסף - המחנה הוקם לצורך היישוב, להגנתו ולשמירה יומיומית על ביטחונו. ליישוב אין קיום ללא המחנה הצבאי.
ועוד: מכיוון שהאזור נתון תחת ממשל צבאי, הרי שצה"ל הוא הסמכות היחידה שאחראית על כל נושא הסדר הציבורי, ובכלל זה חלוקת השטח. באשר לפיצויי ההסתמכות, אמרה השופטת כי למרות שהמושב קם בעידוד הממשלה, אין היא רואה כל הצדקה לתחושת התושבים כי מדובר ביישוב קבע לזמן ארוך, ובמיוחד בתקופה זו אין בהירות באשר לקביעותו של המושב. באשר לתביעה השניה ציינה השופטת שהשטח לא היה בשימוש על ידי המושב לפני הקמת המחנה, ולכן אין לחייבם בדמי שימוש.
בסיכום דחתה השופטת את שתי התביעות והמושב נדרש לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט.
(פ.ק.)