לאחרונה נכתב לא מעט על אלימות יהודית כלפי ערבים ביהודה ושומרון. יש למעט במאמרים על כך, כיוון שריבויים עלול להעלות רושם של תופעה שכיחה, המלווה דרך קבע את כל ההתיישבות, וזה אינו נכון.
מדובר בתופעת שוליים, שעלתה בסיכום חודש מרץ עלייה תלולה ומדאיגה בשכיחותה, ועדיין היא תופעת שוליים. לאידך גיסא, שתיקה על התופעה עלולה לשדר שוויון נפש לקיומה, ואדישות זו מגונה ובלתי ראויה.
שתיקת ציבור המתיישבים כלפי אלימות זו אכן עלולה להתפרש כמי שאומרים, שהנושא אינו מענייננו, ורשויות החוק אמורות לפתור אותו בעצמן.
כלפי האומרים כך אציין, שהמחיר שמשלמת ההתיישבות על התעמולה בארץ ובחו''ל, המאשימה את כלל ההתיישבות במעשים אלו הוא מחיר גדול מנשוא, ואומרים זאת מומחים רבים. גם הצבא ורשויות החוק האחרות עלולים לשנות את היחס החם להתיישבות בשנים האחרונות ליחס פושר יותר וחשדני יותר מחמת הלחץ מסביב לטענות ההתעללות בערבים. החדשות בימים האחרונים על הריסת מאחזים ועל ערבים צוררים האומרים למתיישבים: 'הצבא אתנו' הן דוגמה לכך.
הסובלים הראשונים ממה שעלול לבשר שינוי היחס לנקודות הישראליות העולות להתיישבות יהיו בדרך הטבע אנשי החוות ביהודה ושומרון, צעירים (בעיקר ברוחם) שהם המיטב שיש לנו, והם השומרים האמתיים על אדמות המדינה, שלא יפלו חלילה בידי מבצעי תוכניותו של סאלם פיאד להשתלטות ערבית על כל אדמות המדינה בשטח C. הם עושים זאת בעוז רוח ובשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון, וללא פלישה למאהלי בדואים או לכפרי ערבים.
ב.
אולם דומני שרוב הציבור שותק מחמת הספק בשאלה למי להאמין לגבי העובדות. מול תיאורים של עדי ראייה ועדי שמיעה מכלי ראשון, שני ושלישי על מעשי התעללות בערבים, תיאורים המסתמכים בעיקר על הערבים המותקפים, ניצבים נערי הגבעות ותומכיהם ומכחישים את הסיפורים הקשים, טוענים שהם החלו בהתגרות ערבית ומביאים דוגמות (לא מעטות!) להתעללות ערבים ביהודים, הכוללת גניבת צאן מיהודים והטחת אבנים כבדות עליהם וכו'. הם טוענים (ולמיטב ידיעתי בצדק!) שמצלמות הממומנות בתקציבים אירופיים וערבים המקבלים שכר על כך בולשים אחרי כל תנועה יהודית המאפשרת פרשנות משמיצה נגד יהודים, וכך נוצרת תמונה מעוותת של הסכסוכים בגבעות השונות.
בשתי הטענות הבאות עיקר דבריי: א. אין ספק! ישנם מקרים לא מעטים של התגרויות ערביות ביהודים הגורמות נזק רב לרכוש, לפציעות והן מסכנות חיים. צה''ל וכוחות הביטחון מטפלים במקרים אלו ברצינות רבה, מגיעים לשטח בדרך כלל במהירות הראויה לכל שבח, ואין מספר למתגרים הערבים הנתפסים על ידי כוחות הביטחון ומטופלים בהתאם. מעולם לא עבדו כוחות הביטחון ביהודה ושומרון ביעילות כה רבה כמו בשנים האחרונות. אין שום סיבה שבעולם, שאזרחים, כולל בני הנוער הנפגעים, יוסיפו טיפול משלהם, כשהטיפול של כוחות הביטחון כה יעיל במתגרים הערבים.
ב. הבה נוריד מדיוננו את כל התעמולה הארסית של המצלמות ומלשיני השכר של הקרנות האירופיות, וממילא דברים רבים חסרי שחר המסופרים על נוער הגבעות. עדיין נותר חומר אמין מאוד על מעשי התעללות בסתם ערבים, שכנראה לא עשו רע. מקורות המידע האמינים על כך הם בעיקר ארבעה: א) דברים שהנערים הפורעים כותבים בעצמם בוואטסאפ וברשתות החברתיות ומתגאים בכך. ב) עדויות של אנשי כוחות הביטחון, הכוללות עדויות של אוהבי ההתיישבות (חלק מהם הם תלמידיי בישיבה המשרתים עתה בצה''ל), כולל אלוף הפיקוד, שמעולם לא זכינו לאוהד התיישבות כמוהו, ומי יודע אם נזכה בעתיד לאלוף המוסר את נפשו יום ולילה על ביטחונה של ההתיישבות כאלוף אבי בלוט. ג) עדויות של עדי ראיה המסיחים לפי תומם, ולא כולם צוררי ההתיישבות, ולרוב ההיפך הוא הנכון. ד) הקמת נקודות 'התיישבות' בשטחי B ו A, במקומות שלא ישרדו, כי הממשלה מתנגדת להקמתם, והן יוצרות חיכוך מיותר עם בעלי השטח הערבים, חיכוך המגיע גם לתגרות אלימות ואפילו לשפיכות דמים.
ג.
התעלמות של הציבור ממעשים אלו בטענה שלא בטוח שאכן נעשו, ובנתונים הקיימים, היא בגדר שוגג הקרוב למזיד. אין לנו שום זכות להתעלם מפרעות בחפים מפשע הנעשים בקרבתנו ובעיקר בשמנו. מובן שאין כל דמיון, ולו הקטן ביותר, בין הפרעות של קומץ נערים לבין מה שקרה ליהודים באירופה לפני יותר משמונים שנה. אולם דבריו של אלתרמן אז: 'ואתה תבקשנו מידי הרוצחים ומידי השותקים גם יחד' חייבים להדהד באוזנינו גם היום. דברי ה': 'ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה' מול 'דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' שנאמר על אברהם אבינו, הם המתווים לנו את מסלול חיינו כאן, יחד עם הצו: 'לא תוכל להתעלם'.