הרב חיים דרוקמן זצ"ל נמלט מאימת השלטון הנאצי בעודו רק ילד צעיר. הוא עלה ארצה בגפו, ורק בהמשך זכה להתאחד עם הוריו. חוויית ילדות נוראה אישית־לאומית זו הביאה אותה בבגרותו להסתכלות מיוחדת על תקומתה של מדינת ישראל.
בשיעור ליום הזיכרון לשואה ולגבורה היה מזכיר משל המובא בספר "חובות הלבבות" על אדם בעל חסד שאסף לביתו תינוק נטוש, האכילו, גידלו והעניק לו את כל צרכיו. לימים, שמע בעל החסד על אסיר שנפל ביד שונאו והגיע למצב של צער ורעב קשה. נכמרו עליו רחמיו, פייס את שונאו עד ששחררו ואספו אל ביתו. הטובה שגמל עם האסיר אינה מתקרבת למאמץ שהשקיע בתינוק מקטנוּת ועד עתה - ובכל זאת, דווקא האסיר הכיר לו טובה הרבה יותר מהתינוק!
התינוק גדל בתוך הטובה שגמל עימו מאמצו, הוא לא הכיר מציאות אחרת, ולא היה מודע לעתיד גורלו אילולא הצילו בעל הבית - ומשום כך לא ידע להכיר לו טובה כראוי.
משל זה משמעותי בעבורנו, בני הדור הזה. מדינת ישראל הולכת ומתקרבת לשנתה השמונים, והציבור ברובו כבר נולד בה או עלה אליה בגיל ילדות. לגביו, המדינה הייתה קיימת מאז ומעולם - כאותו תינוק שטיפל בו איש החסד מינקות, ומאז שהוא זוכר את עצמו, הוא חי במצב זה, כך שמעולם לא העלה על דעתו מציאות אחרת, וממילא לא ידע להעריך את הטובה הגדולה שנעשתה עימו. זאת בניגוד לאסיר, שידע מהי מצוקה וידע להעריך את הצלתו. כך אנחנו איננו יודעים להעריך את ערכה הגדול של המדינה, על כל בעיותיה, מכיוון שרובנו הגדול מעולם לא ידע מצב אחר.
על כן, דווקא למי שנולד במדינת ישראל חשוב להיפגש עם זכר השואה. אנו יודעים לבקר את הנעשה במדינה ולהצביע על מומיה - אך לא תמיד אנו יודעים להעריך כראוי את עצם קיומה, את הזכות הגדולה שזכינו לה בדורנו.
זוהי אפוא החשיבות העצומה של מפגש עם זכר השואה: כדי להיכנס ליום העצמאות יש לעבור את יום השואה. מי שנפגש עם הגהנום ההוא - יודע להעריך שמדינת ישראל היא גן עדן עלי אדמות! מפגש אמיתי עם זיכרון השואה נותן אפוא את מלוא הערך לתקומתה של מדינת ישראל.
הכותב הוא חבר בפורום 'הננו' להנצחת מורשת הרב דרוקמן זצ"ל