מה לוקחים כשעוזבים? סיפורה של אימי, חנה לקס לבית איצקוביץ, מתחיל ברגע הנורא שבו נשמעו דפיקות חזקות בדלת ביתם מיד עם צאת חג הפסח תש"ד. הנאצים שהתפרצו לדירתם הורו למשפחתה, להוריה ולשמונת אחיה ואחיותיה, לעזוב את ביתם לאלתר ולעבור לגטו בבית החרושת לבלוקים.
בתוך דקות ספורות, נדרש אדם להחליט מה הוא לוקח איתו בצאתו אל הבלתי נודע. זוהי החלטה משמעותית הנעשית תחת אימה ופחד מהגרמנים שעומדים עליך, כאשר כל חפץ שבבית מייצג עולם ומלואו.
אימי, ש"עבדה" במיון הבגדים במחנה קנדה באושוויץ-בירקנאו אליו נשלחה, מצאה את התשובה בין ערמות הבגדים אותם הייתה צריכה למיין. שם היא מצאה את מעילו של אביה ובכיסי המעיל גילתה מה היה חשוב לאביה לקחת באותן דקות של אימה ופחד.
בכיס אחד מצאה אימי זוג תחתונים עבור אחותה הקטנה, שיינדל'ה. תחתונים שביטאו את הדאגה הבסיסית והאנושית ביותר של אב המבקש לשמור על כבודה ועל בריאותה של ילדתו הקטנה. שיהיה מה להחליף לה. בכיס השני נחו כארבעים תמונות משפחתיות קשורות בחוט. תמונות של ההורים, של האחים, של הסבים והסבתות, של הדודים והדודות. אביה הבין כי בצאתו מביתו אל הלא נודע, התמונות הן הנכס היקר ביותר שיכול לשמור ולחבר בין עולם שהיה ואיננו.
את התמונות אימי הצליחה לשמור בדרך נס עד הגיעה לארץ ישראל, ובזכותם אני יודע איך נראים סבי וסבתי, דודיי ודודותיי ושאר משפחתי.
בתחילת מלחמת "שאגת הארי", עת טיל מצרר פגע בביתנו אשר החל לבעור, נאלצנו לצאת באופן מיידי מהבית בעודי נושא את נכדיי הקטנים על ידיי. חלקם היו יחפים, ללא נעליים לרגליהם, כיוון שהזמן שעמד לרשותנו לא אפשר לנו לנעול להם נעליים. באותן שניות חששתי שמא לא נזכה לחזור שוב אל ביתנו. או אז לפתע חשתי, במלוא העוצמה, את החוויה הנוראית שחשה אימי ומשפחתה, עת נאלצו לעזוב מיידית את ביתם שלהם במונקץ' לפני 82 שנה.
למרות הכאב והחורבן ושואת העם היהודי, סיפורה של אימי, כמו סיפורם של רבים אחרים מיהודי אירופה ששרדו את הנורא מכל, הוא סיפור של ניצחון. היא שרדה את זוועות מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, את צעדת המוות, את הנדודים ברחבי אירופה לאחר המלחמה, את ההעפלה ותפיסתה על ידי הבריטים ושילוחה לקפריסין, ולמרות כל זאת הקימה כאן במדינת ישראל בית ומשפחה לתפארת. זוהי האופטימיות שהייתה בה, והיכולת לצמוח מתוך האפר ולבנות עולם חדש. הניצחון שלה הוא העובדה שילדיה, נכדיה וניניה, ממשיכים כאן במדינת ישראל את השושלת שביקשו הנאצים להכחיד.
גם אצלנו, החזרה לבית לאחר הפגיעה מסמלת את הניצחון האישי והלאומי שלנו. אנו ניצבים מול המציאות הביטחונית המורכבת, מתוך הבנה עמוקה של המחירים, שלעיתים אנו נאלצים לשלם, והכל כדי שמדינת ישראל תהיה מקום בטוח יותר עבורנו ועבור הדורות הבאים.
הכותב הוא דור שני לשואה ויו"ר קרן קהילות