בנימה אופטימית. השגריר יחיאל לייטר
בנימה אופטימית. השגריר יחיאל לייטרצילום: שמוליק עלמני, שגרירות ישראל בוושינגטון

בראיון לערוץ 7 מתייחס נשיא המרכז הירושלמי לחוץ וביטחון, ד"ר דן דייקר, למגעים הראשוניים במו"מ עם לבנון, כאשר על השולחן ניצבת שאלת חשיבותו, אם בכלל, של מו"מ עם ממשלה שאינה מסוגלת לשלוט בכוחות חמושים בתוכה.

חלקים ממנה תומכים בחיזבאללה, ורבים מחיילי ומפקדי צבאה הם שיעים תומכי הארגון ומשתפי פעולה עמו.

"יש ערך משמעותי לעצם המפגשים סביב שולחן בוושינגטון תחת חסות ארה"ב כאשר השיח מובל בידי מרקו רוביו ביחד עם השגריר שלנו ד"ר לייטר", קובע ד"ר דייקר, ומציין כי בראש ובראשונה הערך הוא ברמה הסמלית, שלה משמעות תודעתית רבה במזרח התיכון.

דייקר מזכיר את המו"מ שהיה לקראת סופו בשנת 83', אך אז הסורים הם אלה שסיכלו את אישורו הסופי בפרלמנט ורצחו את הנשיא הלבנוני. אז סוריה הייתה בחסות איראנית, וכך גם פעילות אנשיה בהקשר זה. כעת האיום על לבנון מגיע מכיוון החיזבאללה, שגם הוא נתון לחסות איראנית, והדבר מגביל את יעילות המפגשים ואת הסיכוי להצלחת ההסכם. עם זאת, מדגיש ד"ר דייקר, עצם קיומו של המפגש מעביר מסר ברור לטהרן שלבנון, מדינה שהייתה תחת חסות טהרן, אינה עוד כזו, ויש לה שיקולים עצמאיים ופעולות מדיניות עצמאיות.

דייקר מזכיר עוד את הדמיון בין המו"מ שהתקיים אז, בשנת 1983, במקביל לנוכחותן של אוגדות צה"ל בשטח הלבנוני עד הליטאני, וגם כעת מתנהל המו"מ עם נוכחות דומה ושליטה דומה של ישראל באזור זה. דייקר מבין מכך שאין בכוונתה של ישראל בהנהגת נתניהו למתווה כלשהו של הפסקת אש, ויתורים או נסיגות צה"ליות, ושמירת זכותה של ישראל לייצר לעצמה גבולות ברי הגנה תהיה חלק בלתי נפרד מההסכם, במידה שייחתם כזה. "נצטרך לשמור הרבה זמן על גבולות ישראל מחוץ לגבולותינו, בלבנון, בסוריה ובעזה".

עוד מציין דייקר כי למעשה ישראל מתנהלת בזירה הלבנונית על פי אותה אסטרטגיה שמוביל הנשיא האמריקאי באיראן, כלומר לחץ מקסימלי המשלב שיחות דיפלומטיות והמשך ירי. כך נהג טראמפ בהורמוז, וכך, להבנתו של דייקר, נוהגת ישראל מול חיזבאללה כאשר היא ממשיכה לפגוע בארגון במקביל לשיחותיה עם לבנון. להערכתו, כבר כעת ישראל מסייעת ללבנון בהיבטים הצבאיים, המודיעיניים והאסטרטגיים.

ד"ר דייקר מדגיש בדבריו כי הזירה הלבנונית אינה מבודדת, אלא חלק מפאזל מזרח תיכוני כולל של מערכה מול איראן ושלוחותיה. ישראל מבקשת לבודד את הזירה הזו תוך קבלת לגיטימציה לכך מהמדינה עצמה, וזאת על אף שברור לישראל שלבנון לא תוכל, ואנשיה כנראה גם אינם רוצים, לפרק את חיזבאללה מנשקו. זאת לנוכח מציאות שבה קשרי משפחה הדוקים קיימים בין בכירי הצבא הלבנוני לבין השיעים. פירוק של הצבא את המיליציה השיעית אינו אפשרי במציאות שכזו, ועם זאת מדובר בהזדמנות חשובה המהווה רכיב אחד מתוך מערכה רחבה הרבה יותר מול המשטר האיראני.

"זו קטיעה של אחת הזרועות מהתמנון האיראני", אומר דייקר, ומציין בהקשר זה גם את חשיבות החנק הכלכלי שמטיל טראמפ על איראן כצעד משמעותי נוסף במערכה הכוללת הזו.