הרב שלמה לוי, ראש ישיבת ההסדר בראשון לציון, רב הגרעין התורני ורב שכונה בעיר, מתייחס בפודקאסט של ערוץ 7 למועמדותו לרבנות העיר, להיסטוריה המפוארת של המוסדות שהקים ובתפיסת עולמו השואבת מתורת מרן הרב קוק.
בנוגע למועמדותו לרבנות העיר, הרב לוי אינו מסתיר את חששותיו, "כשאומרים לי שאתה מועמד, אני מאוד נרעש ונרעד. זו לא הצגה, אני מאוד מפחד ולוקח את זה מאוד ברצינות. אם זה מה שצריך לעשות אז אני אתמודד".
לדבריו, למרות הקיפאון המסוים בתהליך בשל המצב הביטחוני, הוא זוכה לתמיכה רחבה מצד ראש העירייה רז קינסטליך ומהציבור, "יש היענות מדהימה של ראש העירייה שהוא ממש בלב ובנפש בעניין הזה. גם תושבי העיר מביעים עניין במהלך. צריך שהקדוש ברוך הוא יסגור את המהלך".
מעבר לנושא האקטואלי, הרב פורש את פעילותו הענפה בעיר, הנמשכת כבר 40 שנה. הוא משמש כרב שכונה כבר 30 שנה, פועל מול עשרות בתי כנסת, מעביר שיעורי תורה ומנהל תחומים מרכזיים ברבנות המקומית, כולל תחום טהרת המשפחה ורישום נישואין. "יש באזור למעלה מ-30 בתי כנסת שאני פוקד אותם, מדבר איתם ונותן שיעורי תורה".
במקביל, הוא עוסק בפעילות רחבה מול זוגות הנישאים דרך הרבנות, הכוללת ליווי, פתיחת תיקים והכוונה. "אנחנו דואגים לכל הצרכים של נישואין, זוגות ובית הדין".
הרב לוי מתייחס גם להתפתחות התורנית בעיר לאורך השנים, ומספר על הקמת הגרעין התורני הראשון, שהחל בקבוצה של כ-14 משפחות. מדובר במהלך שהוביל לשינוי משמעותי במפת החיים הדתיים בעיר, "זה היה הגרעין הראשון, ומשם התחילה הפעילות".
בהמשך התפתחה הפעילות להקמת ישיבה ראשונה מסוגה באזור. "לא הייתה ישיבה ציונית דתית באזור, הציבור הכיר רק כוללים חרדיים. היום יש תורה של הכיפה הסרוגה, לאו מילתא זוטרתא", הוא מציין. כיום, לאחר כ-30 שנות פעילות, הישיבה מונה למעלה ממאה תלמידים ופועלת במספר מוקדים בעיר, כאשר 10 בוגרים של הישיבה מכהנים כרבני בתי כנסת בעיר וכ-60 משפחות בסך הכל.
הרב תיאר גם את נקודת ההכרעה האישית שעיצבה את דרכו, כאשר סיים את תקופת הרווקות ועמד בפני בחירה משמעותית לגבי המשך דרכו. הוא פנה לראש ישיבתו הרב אברהם שפירא וביקש הכוונה האם להישאר במסגרת הלימוד בירושלים או לשוב לעיר הולדתו, "אמרתי לרב לאן אני ממשיך - נשאר בירושלים או חוזר לראשון ומקים שם מוסדות של תורה". הוא מספר כי קיבל תשובה ברורה לשוב לראשון לציון ולהתחיל בעשייה תורנית במקום. בהמשך פנה גם לרב מרדכי אליהו לקבלת חיזוק, ושם שמע את אותה קריאה לחזור ולפעול בעיר, מה שחיזק אצלו את ההחלטה.
בהיבט האישי, הרב לוי משתף כי גדל בעיר וחזר אליה כדי להקים בה מוסדות תורה. "זה היה החלום שלי - לחזור לראשון ולהפיץ תורה", כאשר לימוד תורת הרב קוק עומד במרכז דרכו. "אין לי משהו אחר חוץ מתורת הרב קוק".
בהקשר זה הוא מדגיש את החשיבות האסטרטגית של העיר. "ראשון לציון היא לב הארץ, עיר גדולה עם מאות אלפי תושבים. אם הלב הפועם יהיה מלא בתורת מרן הרב קוק - זה ישפיע על כל הארץ להתרחב ולהתפתח".
הרב מתאר גם את תפיסת העולם החינוכית של הישיבה, המדגישה שילוב בין לימוד מעמיק לבין עבודת המידות ואמונה. "עובדים על יראת שמים, זה הדגל", ומוסיף כי התלמידים ממשיכים לשאת ערכים אלו גם בשירותם הצבאי.
שגרת הלימוד בישיבה כוללת לימוד גמרא בעיון ובקיאות לצד שיעורי אמונה יומיומיים. "כל יום יש לימוד אמונה, ויש תוכנית מסודרת לכל שלב", הוא מציין. התלמידים נחשפים למגוון רחב של מקורות, כולל כתבי הרמב"ם, המהר"ל ותורת הרב קוק.
הוא מדגיש כי הישיבה פועלת מתוך תפיסה של אחדות בין קהילות ועדות שונות. "אנחנו לא ספרדים ולא אשכנזים, אנחנו כלל ישראליים". הדבר בא לידי ביטוי גם בתפילות ובאופי הלימוד, המשלבים מסורות שונות.
הרב לוי מתייחס גם לפעילות חינוכית רחבה בעיר, כולל הקמת מסגרות חינוכיות ייחודיות. הוא מספר על בית ספר תורני תתמ"ד שהוקם ביוזמה פרטית ועל התפתחותו למוסד משמעותי. "לקחנו משכנתא של 380 אלף שקלים באופן פרטי עד ההכרה במוסד והיום יש בו מאות תלמידים שלומדים תורה ויראת שמיים", הוא מציין, ומרחיב גם על המהפכה של האולפנה והישיבה התיכונית.
הוא מספר גם על מעורבות הישיבה בתחום הגיור, כולל ליווי אישי של מתגיירים לאורך זמן. "אנחנו מלווים אותם מתחילת הדרך ועד אחרי הקמת משפחה". בנוסף, הוא מתאר פעילות מול סטודנטים, הכוללת שיעורי תורה שבועיים למאות משתתפים. "ר"מים ואברכים מלמדים למעלה ממאה סטודנטים שמגיעים ללמוד כל שבוע".
עוד התייחס לשאלת לימוד הקבלה בישיבה והדגיש כי מדובר בתחום הנלמד באופן מבוקר ומצומצם בלבד. הלימוד אינו חלק מתוכנית הליבה הפתוחה לכלל התלמידים, אלא מתנהל במסגרת ייעודית ונפרדת למי שנמצא מתאים לכך לאחר היכרות אישית והתקדמות בלימוד. "אם אני מזהה בחור שמתאים, אני מתחיל איתו לימוד חברותא בשערי אורה ונפש החיים ומכניס אותו לעולם", סיפר, וציין כי ההתקדמות נעשית בשלבים ובהדרגה. "לא כל אחד ראוי, ומכניסים מדוד מדוד. יש שיעורים בעץ חיים למתקדמים. יש כולל לילה מ-3 וחצי עד 6 בבוקר בו לומדים פנימיות תורה וגם אחר הצהריים יש כולל. זה לא התרחשות בבית המדרש. יש צימאון גדול".
בהמשך שיתף בזיכרונותיו מהרב מרדכי עטייה, שאותו תיאר כדמות מרכזית ומשפיעה בלימוד הקבלה בדור האחרון. החוויה המרכזית בלימוד אצלו הייתה העומק והסגנון הייחודי, "גדול המעיינים בחכמת הקבלה. הוא היה מלמד שיעור כללי בקבלה, לא דף יומי, אלא שיעור בעיון ברמה שאין דבר דומה לו". הרב לוי מתאר כי הישיבה לצידו לא הייתה רק לימוד טכני אלא מפגש עם דרך מחשבה שלמה, המחייבת ריכוז והתעמקות. הוא אף הזכיר בהומור את האווירה בשיעורים, כאשר מי שישב ליד הרב היה עלול לקבל "צביטה" כדי לעורר אותו לחשיבה ולהשתתפות.
הוא תיאר את תהליך החיפוש האישי שלו אחר לימוד פנימיות התורה דרך מפגש עם כתבי הרב קוק. "למדתי אורות התשובה ואורות התורה וכל הזמן שמעתי על רזי תורה ושאלתי איפה זה. שאלתי את הרב אורי שרקי: תוכל להסביר לי יותר מה זה 'עתיק', הוא הוציא רקנטי על התורה ומשם התחלתי". הגעתי לרב עטייה ואז לרב משה צוריאל ומשם המשכתי לרב אשלג. "הרב אשלג היה מלמד בקריית משה פתיחה לחכמת הקבלה, וגם הייתי נוסע איתו לחברון ולמקומות נוספים, שומע ולומד, הייתי נושא התרמיל שלו".
הוא הוסיף כי הלימוד נעשה בצנעה. "למדתי הכל בצנעה בזמן הישיבה. פעם באתי לר' אברום ואמרתי לו שיש את כל הספרים אבל למה אין בבית מדרש ספר הזוהר. 'אפשר אבל בתוך קופסא חומה שלא יהיה גלוי', ענה הרב. וכך זה נמצא עד היום בבית המדרש".
הרב לוי הרחיב בסיפורים רבים על מהשנים במחיצתם של המקובלים הרב מנשה ביבי והרב ברוך שפירא, כמו גם בשיעורים ששמע אצל הרב מניטו והחיבור המיוחד של הרב משה צוריאל לישיבת ראשון לציון. "רוחב היריעה, העומק והחידושים של מניטו לא כתובים באף ספר".
הרב לוי תיאר את הקשר שלו לרב צבי יהודה קוק דרך תלמידו הקרוב אלי שכטר, וסיפר כיצד ביקש להצטרף אליו כדי לשהות במחיצת הרב. "אמרתי לו: אלי, אני יכול לבוא איתך להיות עוזר של המשמש? והוא אמר לי, בטח תבוא". כך זכה להיכנס לאווירה הייחודית סביב הרב ולהיחשף מקרוב להתנהלותו, בעיקר בשבתות ובתפילות. הוא הדגיש במיוחד את הרגעים של ברכת כהנים, "הרב היה מקפיד מאוד על ברכת כהנים", ואף ציין כי כאשר הגיע כהן נוסף היה אומר לו, "תודה רבה, עכשיו קיימנו מצווה מן התורה", מתוך הדגשת החשיבות ההלכתית. גם לאחר גדיעת רגלו המשיך הרב לעמוד ולברך. "הרב היה עומד ומברך למרות כל הכאבים", כאשר תלמידים תומכים בו משני צדדיו.
הרב לוי שיתף גם בזיכרונותיו מ"רב אברום", והדגיש את דמותו כמי שהעמיד את הדרישה לעמל תורה במרכז. "אין על המאור עיניים שלו". אחת הנקודות המרכזיות שהותירו בו רושם הייתה ההקפדה על חזרות בלימוד, כאשר הרב היה שב ושואל את תלמידיו על מידת החזרה שלהם. "כמה פעמים חזרת על הסוגיה, כמה פעמים חזרת על הדף". הרב לוי מספר כי גם כאשר השיב שחזר מספר פעמים, היה הרב מוסיף ומדגיש, "תחזור טוב, תזכור טוב, תהיה מחובר ללימוד, תבין מה שאתה לומד".
הרב לוי התייחס גם לפעילותו בבית הרב קוק ולמאבק שניהל לשימור המקום, אותו תיאר כמרכז רוחני בעל משמעות מיוחדת. "בית הרב קוק בשבילי זה הבית", והוסיף כי לא יכול היה לקבל ניסיונות לשנות את ייעודו. "לא יכולתי לקבל את זה בשום פנים ואופן". הוא סיפר כי החל להגיע למקום באופן קבוע ולמסור שיעורים בכתבי הרב קוק, "הייתי נוסע מראשון ומלמד שם אורות ושיעורים נוספים", ומתוך כך התרחבה הפעילות סביב המקום. נעשו מאמצים משמעותיים לשמר את המקום ולחזק את פעילותו הציבורית, כולל הפצת תכנים תורניים רחבי היקף. "הוצאנו לאור מאמרים שהגיעו לכל הארץ, אנשים התעוררו לתורת הרב קוק".
בסיום הראיון התייחס הרב גם לעיסוקו בכתבי יד נדירים וציין כי נהג ללמוד ולחקור לצד הרב ישראל אביחי, ראש ישיבת המקובלים בית אל. "היינו יושבים במחלקת כתבי יד, כל אחד מחפש את התחום שלו", כאשר הוא עצמו עסק בכתבי הרמח"ל. הוא סיפר כי עבד עם כתבי יד נדירים, ומתוך כך הוציא חלק מהחומרים לאור. בנוסף הזכיר את העיסוק בכתבי הרב קוק ואת פרסום אגרות ד' שנמצאו בהעתקות של אדם בשם מרקוס, נכדו של הרב חרל"פ, "מצאנו אגרות שלא ידעו איפה הן והוצאנו אותן לאור".