האם נזכה בקרוב לשמוע את הקריאות 'יאללה בית"רית' או 'היידה הפועלת', 'שושי תמסרי לשמעון' או 'רוחמה תבעטי כבר בחייאת אללה'.
האם קראתם את פסק הדין של בג"ץ, בו נקבע כי התאחדות הספורט הישראלית חייבת לקיים שוויון הזדמנויות בין המינים בשיבוץ ספורטאים בנבחרות ישראל בכדורגל, כדורסל וכדומה? לטובת מי שלא קרא, להלן התקציר מובא כאן לראשונה:
בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, קבע פה אחד כי מוטלת על התאחדות הספורט הישראלית חובה חוקית לקיים, ככל הניתן, שוויון הזדמנויות בין המינים בשיבוץ ספורטאים. כן נקבע, בדעת רוב, כי יש להורות בצו מוחלט על פתיחת ההתנסות בקבוצות הכדורסל והכדורגל בחודש נובמבר 2026.
עניינן של העתירות, שהוגשו בשנת 2020, בבקשת העותרות כי יתאפשר להן להתמיין ולהשתלב במקצועות הספורט השונים, בדגש על נבחרות ישראל בכדורגל, כדורסל וכדורעף.
בית המשפט קבע כי מהוראותיהם הברורות של סעיפי חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951, כמו גם מתכליתם המפורשת, עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי המחוקק ביקש לקבוע כנקודת מוצא שוויון בין גברים לנשים בכל הנוגע להשתתפות בנבחרות; כך שנשים תוכלנה לשחק בכל תפקיד, כולל תפקידי קלע וחלוץ. זאת, לצד חריג המאפשר למנוע מנשים לשרת בתפקידים מסוימים במקום שבו הדבר מתחייב "ממהותו ומאופיו של התפקיד". עוד נקבע כי הנטל להראות כי מתחייב ממהותו ומאופיו של תפקיד מסוים כי נשים לא תוכלנה לשחק בו, מוטל על איגודי הספורט, וכי החלטה כאמור צריכה להתבסס על התנסויות רלוונטיות. כן נקבע כי הגם שחל שיפור ניכר בהיבט זה לאורך שנות גלגוליה של העתירה בהיבט זה, ההתאחדות עודנה מחויבת להמשיך לפעול לטובת מימוש הוראות החוק ועמידה בחובות המוטלות עליו בהיבט זה; זאת, גם בהתאם לעמדת האיגודים, אשר עמדו על מחויבותם להגשמת השוויון בין גברים לנשים.
במישור האופרטיבי, ניתן צו מוחלט המורה על פתיחת התנסות בכדורגל בחודש נובמבר 2026. זאת בהתאם לדעתן של השופטות ד' גול ו-ר' באונד, שראו לתת תוקף מחייב להחלטת ראש ההתאחדות על פתיחת ההתנסות במועד האמור, ובניגוד לדעתו החולקת של המשנה לנשיא נ' פאוול, שסבר כי בהתחשב בהחלטת ראש ההתאחדות ממילא אין מקום למתן צו מוחלט. לגבי שאר ראשי הצו על-תנאי שהוצא בעתירה, הוסכם פה אחד כי בהתחשב בפעולות שביצעה ההתאחדות לטובת עמידה בהוראות הצו על תנאי, והגם שהמלאכה טרם הושלמה, אין הצדקה למתן צו מוחלט. עוד נקבע, על דעת כלל חברי ההרכב, כי משיבי המדינה יישאו בהוצאות בסך של 40,000 ש"ח לטובת העותרות.
בין דמיון למציאות
קראתם ותהיתם עד כמה מוזר, הזוי או אפילו מופרך הכתוב? אין ספק - לא טעיתם. מדובר בפיברוק של פסק דין שלא היה ולא נברא... לפחות לעת עתה.
לעומת זאת, פסק הדין בתיק בג"ץ 3227/20 - קליגר נ' שר הביטחון, שניתן על ידי הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, הוא אמיתי לחלוטין. פסק הדין קבע פה אחד כי "מוטלת על צה"ל חובה חוקית לקיים, ככל הניתן, שוויון הזדמנויות בין המינים בשיבוץ לתפקידי לחימה. כן נקבע, בדעת רוב, כי יש להורות בצו מוחלט על פתיחת התנסות בשריון המתמרן בחודש נובמבר 2026". זאת לאור "העתירות שהוגשו בשנת 2020, בבקשת העותרות כי יתאפשר להן להתמיין ולהשתלב בתפקידי לחימה שונים, בדגש על יחידות מיוחדות, חי"ר ושריון מתמרן".
עוד נקבע בפסק הדין של בג"ץ "כי הנטל להראות כי מתחייב ממהותו ומאופיו של תפקיד מסוים כי נשים לא תוכלנה לשרת בו, מוטל על רשויות הצבא, וכי החלטה כאמור צריכה להתבסס על התנסויות רלוונטיות". רבות כבר נכתב בנדון, אך בשורה התחתונה - בג"ץ קבע. בקרוב יהיו שריונריות על מלא בחטיבות ולא רק טנקיסטיות בהגנת גבולות, כפי שניסה לבדל זאת במילותיו קצין שריון ראשי בעבר. בשלב הבא יהיו גולנצ'יקיות וצנחניות ולא רק לוחמות בגדודים החי"ר גבולות. לשם אנחנו צועדים בהובלת מפקדי / שופטי בג"ץ.
חמשת המסרים המרכזיים:
- הכי קל ונוח לכתוב פסקי דין בדיו עם סמכות ובלי שמץ אחריות, מאשר פקודות בדם עם סמכות וטונות של אחריות כבדה (ולעיתים מידת אשמה) שהולכים אתך לכל החיים.
- נוח יותר לשבת, או לנוע באי נוחות קלה על כס המשפט, מתחת לנאון שבמשכן הממוזג והממוגן בלי אבק וחום או גשם ובוץ, מאשר על כסא המפקד בטנק או מתחת לרשת ההסוואה כשאתה עייף (ולא מקריאת פסקי דין ארוכים), מלוכלך (לא מדיו העט שנזלה) ומזיע (לא זיעה קרה).
- אם רוצים להחיל שוויון בין גברים ונשים, מוטב להתחיל במגרש הספורט ולא בשדה הקרב. זול יותר והרבה פחות כואב לשלם בזיעה מאשר בדם; קל יותר להכיל הפסד ברוח ספורטיבית מאשר תבוסה צבאית ברוח נכאים.
- במלחמה אין ואסור שיהיה שוויון בכלום. להיפך! במלחמה צריך להביא את המאסה הקריטית, החזקה והאגרסיבית ביותר שיש בנמצא, למגע פיזי עם האויב. זה לא הזמן והמקום לפשרות שאין חובה או הכרח לנסות, כל עוד ישנן חלופות מתאימות וראויות יותר.
- במלחמה או משחק בו רוצים לנצח באמת ובתמים, לא עושים ניסויים חברתיים שאינם הכרחיים ולא כופים החלטות מהותיות, שנויות במחלוקת מבחינות חברתיות, מדעיות ואחרות. בוודאי לא החלטות רגישות שעלולות לפלג, לשסע ואף להדיר לוחמים או שחקנים חזקים שתורמים בגופם לניצחון באופן מובהק, רק כדי להכניס אליהן את מי שלא הוכחה תרומתם המוחלטת "על המגרש" לניצחון ולהפחתת הסיכון להיפצע אחרי אימון, סבב או מערכה.
לסיום, במגדלי השן אפשר לדבר גבוהה גבוהה על רעיונות פרוגרסיבים ועל שוויון, אך בשדה הקרב, כשהתותחים רועמים, מוטב שהמוזות ישתקו. לכל הפחות עדיף שידברו בגובה פני הקרקע על דברים שיתרמו להכרעה ולניצחון על האויב, ולא יעצימו שסע, מחלוקת וכאב.