בשבועות האחרונים מקיים דוד שוקן, אחיינו של מו"ל 'הארץ', סדרת מפגשים עם אישים שמצויים מנקודת מבטו בעבר השני של הישראליות, הפוליטית והחברתית ובהם הרב שמואל אליהו ומשה פייגלין.
השיחות עולות לרשת וזוכות לתהודה והתעניינות רבה. בראיון לערוץ 7 ביקשנו לשמוע משוקן על הרשמים שאיתם הוא יוצא מהמפגשים הללו.
לשאלתנו אם למסע המפגשים הזה יצא כצורך אישי או כתחושת שליחות חברתית לגישור בין חלקי העם, משיב שוקן ומספר כי למעשה "השיחות היו יוזמה של בני השיח שאיתם נפגשתי. השיחה הראשונה הייתה עם הרב שמואל אליהו שהזמין אותי לדבר אתו אחרי מאמר שפרסמתי לפני ראש השנה. לא הכרתי אותו עד אז ואחרי כמה שיחות טלפון חשבתי שראוי לשמוע ולהיפגש אתו. אחר כך פנה אליי משה פייגלין באותה רוח והמשכנו. כשפרסמתי את המאמר לא חשבתי שזו תהיה התגובה, אבל כשזה קרה חשבתי שזה מבורך וחשוב לדבר ולשמוע והתקדמתי".
מוסיף שוקן ומספר על הצורך להיפגש עם החברה הציונית דתית: "תחילת הדרך הייתה אחרי השבעה באוקטובר, כאשר מצאתי את עצמי שואל את עצמי על המשך החיים שלי בארץ ואיך אני צפוי לגדל את ילדיי פה. הרגשתי שאני מקבל בעיתון רק זווית אחת ורציתי לשמוע עוד זוויות. מצאתי שבעקבות הבירור נפתחת שיחה שהיא גדולה ממני. עוד אנשים מביעים עניין ומצטרפים לשיח בצורות שונות ואני מבין שהנושא בוער להרבה אנשים בחברה הישראלית, כך שהמניע הוא פרטי אישי אבל אני מקווה שתהיה לו השפעה חברתית רחבה יותר".
שוקן מציין כי את עמדות הימין הוא מכיר משיחותיו וויכוחיו הארוכים עם אביה של רעייתו, משה ז"ל, שכהגדרתו של שוקן היה ביביסט. "הייתה לי אתו מערכת יחסים מורכבת. זכיתי לראות את הצד הימני דרכו. היו הרבה ויכוחים. מעניין אותי לשמוע דעות אחרות. באופן מקרי הציונות הדתית הם שהביעו עניין לשמוע אותי ואני זרמתי עם זה. ככל שאני מתקדם אני מבין שיש עוד לשמוע", הוא אומר ומציין כי בהחלט גם הציבור החרדי מעורר בו עניין, אם כי מפגשים של ממש עדיין לא קרו.
עוד שאלנו את שוקן אודות הפחד שהעלה בשיחתו הראשונה (מתוך שתיים) עם הרב שמואל אליהו, פחד מהרב אליהו ועמדותיו. "באופן טבעי כבני אדם אנחנו מפחדים מהשונה מאיתנו. את הרב שמואל אליהו לא הכרתי וכך גם לא את הציונות הדתית וחששתי שדברים שידוברו בינינו ינוצלו לרעה ויוצאו מהקשרם. היה לי חשש. בשיחה השניה אחרי שנוצר בינינו אמון היה לי נוח יותר".
בנוסף, אומר שוקן, ראה כי שמו של הרב שמואל אליהו מוזכר בהקשרים שליליים כאלה ואחרים, מה שהגביר את הרתיעה והחשש, אם כי הוא עצמו אינו מודע באמת לעומק ההקשרים הללו. "לא הכרתי וחששתי, ומעבר לכך היה לי חשש מאנשים דתיים שמחזיקים בנרטיב יהודי-משיחי ומנקודת מבט חילונית הם נראים כמתחזקים אותנו במעגל אין סופי של דם אלימות ומלחמה". עם זאת ועל אף זאת, אומר שוקן, הוא חש שהגיע למקום בו הוא יכול לדבר עם מי שאינו מסכים אתו. "זה לא מאיים עליי. אני יכול לבחור לעצמי אם אני משתכנע או לא".
בעיניו החשש ממפגש עם הרב שמואל אליהו דומה לחששם של שומרי המצוות מ'שמירת נגיעה'. "חששתי, לאן זה ייקח אותי", הוא אומר ומציין כי היום הוא "מרגיש ידידות וחברות עם הרב אליהו. נוצר בינינו משהו מיוחד. יש לו יכולת מרשימה לקבל את האחר ולהיות פתוח לשיחה. חששתי שהוא ינסה להפעיל עלי כוח וכפייה ולשכנע אותי. אני לא מרגיש את זה בכלל. אני מרגיש שהוא סקרן פתוח ומקבל אותי כמו שאני, ואני מקווה שהקשר יאפשר להגדיל את המעגל לאנשים נוספים".
הפחד מהמפגשים לא נותר רק אצל שוקן עצמו, אלא הגיע גם ואולי בעיקר מסביבתו החברתית שהזהירה אותו מכך שבמתק שפתיים ובחיוך גדול ינסו להטעות אותו כשמטרותיהם של המשוחחים אתו אחרות. את החשש הזה מדמה שוקן לפחדם של החרדים מהשפעות הצבא על המתגייסים, החשש מחילון והשפעה שלטעמו קיים גם בצד השני.
בהקשר זה מזכיר דוד שוקן את המאמר שפרסם פרופ' אסף שרון, בן לציונות הדתית, ובו קבע כי דווקא הציונות הדתית ולא הציבור הערבי או החרדי, היא האויב הגדול ביותר של מדינת ישראל. "הוא כאילו מעיד על הציונות הדתית מבפנים. יש ציבור שלם שחושש שהציונות הדתית מסכנת אותו ומאיימת על עתידנו, כפי שבציונות הדתית יש מי שרואים בחילוניים ובתנועה הליבראלית בוגדים וסכנה להמשך קיומנו כאן. כדי לפרק את זה צריך להיפגש ולראות שמדובר בבני אדם. הרב שמואל אליהו השכיל לעשות את זה ולשלוח את ההזמנה".
שוקן מודה כי הוא חש אכזבה מכך שההדים לשיחות שקיים מגיעים בעיקר מכיוון הציונות הדתית והצד הימני של המפה, בעוד מהמחנה שממנו הוא מגיע עולה יותר חשדנות ופחות פתיחות. "אני לומד מזה להעריך דברים שלא ראיתי קודם. אני לומד שהפתיחות והפלורליזם שהצד הליבראלי טוען לו נמצאים גם בצד השני, אם לא יותר ושיש יכולת בחינה עצמית ורצון לראות דברים שלא ראינו בעצמנו".
"עבורי זו הפתעה גדולה כשאני פוגש עוד ועוד אנשים מהציונות הדתית ואני מגלה אנשים ערכיים מאוד, נחמדים מאוד ופתוחים מאוד, שרוצים בטוב ומובלים על ידי אהבה ורצון לקשר, ומוכנים לבקר את עצמם ולהתבונן בעצמם עד גבולות מסוימים. אני מרגיש שהרב שמואל אליהו פתוח לבקר בעולמי, אבל רק עד גבול מסוים".
בנקודה זו של הגבולות שהאדם הדתי שם לעצמו מתוקף אמונה בכוח עליון, רואה שוקן נקודת מחלוקת משמעותית. בעוד האדם הדתי מניח את הכוח העליון מעל לשיקוליו שלו כאדם, הצד השני רואה את שיקוליו של האדם כמצויים מעל הכול. "שם נוצרת התנגשות", הוא אומר ומזכיר כדוגמא לפער בין הצדדים את הרגע בו הציע לרב אליהו ואנשיו תותים, אך הרב נמנע מלהתכבד מחשש תולעים, וכאשר רעייתו של שוקן אמרה שמדובר בתותים אורגניים שלא עברו הדברה גבר חששו של הרב שנמנע מלאכול. בעיני שוקן קשה להבין את מי שמערכת שיקוליו מאפשרת לו לאכול פרי שרוסס בחומר הדברה רעיל, ודווקא פרי ללא רעל הוא שאסור באכילה לתפיסתו.
דוגמה נוספת הוא מוצא בהחלטתן של נשים מהחברה החרדית לגלח את שערן, עובדה לה נחשף ממש בימים אלה. "זה משהו שאנחנו לא יכולים לתפוס אותו", הוא אומר וכשאנחנו מציינים בפניו שמדובר בקבוצה קטנה בחברה החרדית שנוהגת כך, לעומת אחרות שאינן מגלחות את השער ואף מאפשרות לקווצות שיער לצאת אל מבעד לכיסוי הראש, אומר שוקן כי למעשה כל צד בוחן את הצד האחר כמחזיק במנהגים מוזרים, ובנוסף הוא מעיר כי "כולנו חוטאים בהכללות", ומספר על עימות עם תושב שרכבו הרעיש בשעה מאוחרת, וכאשר ביקש ממנו התחשבות בעיקר בתקופת מלחמה, השיב לו בעל הרכב שהוא לא אמר לו כלום "כשאתה הפגנת בקפלן", וזאת מבלי לדעת אם הוא כן או לא הפגין בקפלן, אלא מתוך אותה נטייה להכללות חברתיות של הצד שמנגד.
לשאלתנו אם הוא יהיה מוכן ונכון להיפגש גם עם נציגים מהציבור החרדי, באם אלה יפנו אליו, משיב שוקן "אין שום בעיה. אשמח לדבר עם כל מי שמוכן לדבר איתי במטרה להכיר ולהתחבר. אין לי גבולות בדבר הזה". האם הוא אינו חושש שיחזירו אותו בתשובה במידה והדרך הזו תמצא חן בעיניו וההיגיון שמאחורי המעשים יתברר לו? "אין לי חשש כזה. אם זה יקרה, זה יקרה מסיבה טובה. ממה שאני לומד אני רואה שמאחורי הדברים יש רעיונות יפים. אני עדיין לא רואה את עצמי משנה את אורחות חיי לכיוונים הלכתיים, אבל אני לא מפחד מזה. אם אשתכנע, אשתכנע", הוא אומר ומצפה כי גישה דומה תבוא מצד החברה החרדית כאשר היא מתייחסת לגיוס לצה"ל, במידה והגיוס יביא לשינוי דרך מתוך שיקול דעת ומחשבה.