ראש עיריית טבריה, יוסי נבעה, מתארח באולפן ערוץ 7 ומספר על הכוחות שמובילים אותו בניהול העיר וההשראה שהוא שואב מימי ילדותו בירושלים.
"סך הכול היינו משפחה רגילה. גרנו בשכונת פת, הורים וארבעה ילדים, והיה להורי קשה מאוד. הם עבדו בשתי עבודות. הלכנו לעזור להם לנקות סניף הבנק. יום אחד כשעזרתי להורים, היה שם סנדוויץ' עם ביס אחד או שניים, לחמנייה עסיסית כזו. לקחתי את הסנדוויץ', חתכתי חתיכה ואכלתי. אחרי שאכלתי, חשבתי לעצמי ואמרתי: 'אני אעשה את הכול כדי שהילדים שלי לא יצטרכו לחוות את זה. זה משהו שמלווה אותי כל הזמן", משחזר נבעה.
הילד ההוא, שאכל שאריות סנדוויץ' בבנק, הפך למנהל בכיר ב'בזק' ובהמשך למנכ"ל העירייה וראש העיר. היום, הוא משתמש בסיפורו האישי כדי לעורר השראה בבני הנוער של עירו. "אני אומר להם כל הזמן: תסתכלו עליי, אני לא מתבייש בזה. כל אחד יכול להיות ראש עיר, או להגשים כל חלום אחר שהוא רוצה להיות".
נבעה קיבל לידיו עיר לאחר שנים של כאוס פוליטי, ועדה ממונה וקרעים חברתיים עמוקים. המשימה הראשונה שלו הייתה החזרת השקט. "איגדתי את מרבית חברי המועצה לתוך הקואליציה וחיברתי גם את המתחרים שלי. אביב יצחק, שהתמודד מולי, הוא היום סגן ראש העיר ומחזיק תיק חינוך. אמרתי לו: זו הצלחה של שנינו, אני רוצה אותך יחד איתי. מי שאוהב את טבריה בא איתי".
אחת הסוגיות הבוערות בטבריה היא הדימוי של "עיר מתחרדת", דימוי שלדברי נבעה רחוק מהמציאות בשטח. לדבריו, בטבריה יש כ-27% חרדים ודתיים, נתון דומה לערים מעורבות רבות אחרות. "יש לנו קהילות נהדרות כמו צאנז וקרלין. כשנפגשתי עם האדמו"ר מקרלין ושאלתי מה הוא צריך, הוא אמר לי: 'תעסוקה וניקיון'. לשמוע את זה מאדמו"ר זה לא מובן מאליו. אין הפגנות בעיר, לא של חרדים ולא של חילונים. צריך לתת חינוך שווה לכל ילד".
המלחמה בצפון הציבה את טבריה בחזית העורף, עם קרוב ל-16,000 מפונים מהצפון והדרום שאכלסו את מלונות העיר. נבעה מתגאה בחיבוק הטבריאני. "לא פשוט לחיות בחדר של 28 מטר שנה וחצי, אבל המפונים אמרו: אין על הטבריאנים".
לצד הטיפול במפונים, הוא מקדם מהפכה בתשתיות ובמנועי הצמיחה של העיר. החלום שלו הוא להפסיק לשמוע את המושג "פוטנציאל מבוזבז". המהלך הדרמטי ביותר שמוביל נבעה הוא בתחום ההתחדשות העירונית. "האתגר הגדול ביותר לראש עיר בטבריה הוא הפחד מרעידת אדמה. אנחנו על השבר הסורי-אפריקאי. בתרחיש של רעידה בעוצמה 7, כ-1,850 אנשים עלולים להיהרג בתוך חצי דקה. אם נעשה התחדשות עירונית ונחזק מבנים, המספר ירד ל-15 הרוגים בלבד. כל שכונה שאני מצליח לחדש, אני מציל נפשות. המדינה חייבת להבין שטבריה היא לא החצר האחורית - היא היהלום של ישראל".
במקביל, פועל ראש העיר למשיכת יזמים במסלול ירוק והבאת מפעלים ביטחוניים לעיר כדי לייצר תעסוקה איכותית למשפחות צעירות. "אנחנו מסיימים הסכם גג של 7,500 יחידות דיור. אני קורא ליזמים: תיגשו למכרזים, אנחנו איתכם".
גם הטיילת המפורסמת עוברת מתיחת פנים דרמטית לאחר פינוי הדוכנים ההיסטוריים, מהלך שדרש אומץ פוליטי רב. "הרבה ראשי ערים פחדו. אני החלטתי שאני לא רוצה להגיע לבתי משפט, ניהלנו שיח ושיפצנו גם חברתית וגם פיזית. נראה טיילת חדשה תוך מספר חודשים".
למרות העומס - הכולל גם את תפקיד יו"ר איגוד ערים כינרת וניהול אזור התעשייה - נבעה מנהל את סדר יומו עם פתקים פיזיים. "ראש עיר יכול להתחיל את היום במנורה שלא עובדת ובצהריים להיות אצל ראש הממשלה. כל משימה נרשמת. הבת שלי ביקשה משהו ושאלה: 'אבא, רשמת בדף?'. אם זה לא רשום, זה לא קיים".
המחיר האישי קיים והוא משולם על ידי המשפחה. "הבנות פחות אוהבות את התפקיד, הן רוצות קצת את אבא, אבל אני במשימת חיים. כשאני הולך למסעדה בטבריה, הטבריאנים חמים ומצטרפים לשולחן, אז זמן אב-בת כמעט לא קיים". למרות זאת, הוא לא עוצר. הוא מאמין ברכבת שתגיע לטבריה ("אני אעשה את זה, זה עבר ועדה ארצית"), ובחזרת התיירות לעיר.
"החלום שלי? שהטבריאנים יגידו שהם גאים בעיר שלהם. אני רוצה שמשפחות צעירות יבואו לגור בבית חדש, עם פארקים מדהימים ומערכת חינוך מצוינת שזכתה בפרס החינוך הארצי. טבריה היא עיר קדושה, עיר יהודית עם 94% יהודים בלב הגליל, וזה לא מובן מאליו. אני מזמין את כולם לבוא ולחיות את הצפון", הוא מסכם.