יעל קבסה היא לא המוזיקאית הסטנדרטית שפוגשים במצעדי הפזמונים. הקריירה שלה לא התחילה בלהקת צבאית או בפריצה מטאורית בגיל עשרים. היא נבנתה נדבך על גבי נדבך, מתוך קריסה של תוכניות מוקדמות, לידות מורכבות וחיפוש עצמי בלתי פוסק.

בראיון מיוחד באולפן ערוץ 7 היא מספרת כיצד הילדה משעלבים החליטה בגיל מאוחר יחסית לבחור באמנות.

"שעלבים הייתה מקום מתוק ותמים. גן עדן עלי אדמות. למדתי מוסיקה בקיבוץ השכן ומאוד נהניתי מזה. כשיצאתי לאולפנה נחשפתי לבנות חדשות ולעולם חדש", היא מספרת.

כבת של רב בישיבת שעלבים היא הרגישה שהמשא על כתפיה כבד. "זה היה השלב שאני זוכרת שכבר התחיל קצת לחרוק לי המקום הזה, בין המקום המוגן והחמים והשמור והפשוט שאני גדלתי בו, לבין העולם הגדול שקורא לי. נהניתי קצת לבעוט ולחפש את עצמי".

החיפוש הזה קיבל תפנית חדה עם נישואיה והולדת בנה הבכור, יונתן. "בורא עולם עשה לי את המעבר מרווקות לנשואה ולאימהות בקיצון" היא משתפת. "יונתן נולד בלידה מורכבת ונפגע בלידה. באת אחת עפתי למקום טוטאלי כל כך שדרש ממני התמסרות לילד שהוא חסר אונים לגמרי... הפגיעה הייתה מאוד מורכבת, והיינו צריכים ללמוד הכל".

יונתן היום כבר כמעט בן עשרים. "אני מרגישה שבורא עולם שלח לי אותו ספיישל, ככה ממש מתנה בשבילי. כדי שאעבור את המסע שלי דרך ההתמסרות לאימהות".

ההתמסרות ליונתן עיכבה, לכאורה, את הקריירה המוזיקלית, אך קבסה רואה זאת באור אחר. "זכיתי לא לפספס את האימהות. יונתן הוליך אותי פנימה, למסע פנימי אל תוך הנפש, להכיר מי אני ומה השליחות שלי בעולם".

רק בגיל 30, כשהיא כבר אם לשלושה, העזה קבסה להירשם לבית הספר למוזיקה "מזמור". שם פגשה את הדיסוננס שבין עולם הבית לעולם היצירה. "הגעתי לשם בשלב לא סטנדרטי. בדרך כלל הסטודנטים מגיעים בגיל 20-25, פנויים לגמרי. אני הרגשתי את המתח הזה בין הבית לבין התשוקה האחרת שלי מאוד חזק, מאוד כואב. הרבה שנים הסובבתי עם האף באדמה. ממש עם תחושה שאני פספסתי".

היא מתארת בכנות רגשות של קנאה בסטודנטיות הצעירות. "קינאתי שיש להן זמן לשבת, הן לא צריכות לחזור לטיטולים ולכביסות, אלא לצלול לתוך המוזיקה בלי חשבון."

הפריצה היצירתית הגיעה כשהבינה שהניסיון שצברה בבית הוא החומר ממנו עשויה אומנות גדולה. "לקח זמן עד שהבנתי שהמוזיקה היא בסך הכל כלי. יש לי עולם מלא שאני יכולה להעביר אותו דרך המוזיקה. הבית, הילדים, הזוגיות וההורות - זה אין סוף. זה ממש כמו שאת אומרת, זה חיבור לנצח."

כעת, קבסה מוציאה שיר חדש ומסקרן בשם "קרמלה", המבוסס על דמות פיקטיבית אך מוכרת לכל מי שפגש את מערכת החינוך. "זה סיפור על דמות שהיא נורא חינוכית. מרוב שהיא חינוכית, אני קוראת לה חינוקית", היא מסבירה בציניות עדינה. "היא נורא אוחזת בתבניות, ואיך דברים צריכים לראות, ומרוב שהיא עסוקה באיך זה צריך להיראות, היא מפספסת את מה שקורה. אני קוראת בשיר הזה לקרמלה קצת להשתחרר ולשחרר".

יצירתה של קבסה נעה בין סגנונות - מראפ ועד מקצבים אפריקאים. שירה "יהיה ממה" נולד מסדנת תיפוף אפריקאית והפך להמנון של בחירה בחיים. "הייתי רואה סרטונים של נשים אפריקאיות יושבות בנהר, מבשלות עם הילדים והכל קורה ביחד. גם אני ככה, מתופפת עם הילדים, מבשלת בסירים. זה שיר שהוא מקום של איזו הסכמה בתוכי לבחור את החיים שלי כמו שהם. למרות שכבר בחרתי, אני בוחרת את זה עוד פעם".

"אני מרגישה שההבנה הזאת שאנחנו במסע היא מהותית לכל אדם בתור פרט ובטח לעם. יש לנו נטייה לרצות לקבל את השורה התחתונה - 'הנה הגענו'. אבל כשאנחנו מבינים שהחיים שלנו הם מסע, ומה שאנחנו חובתנו זה לעשות את הדרך ולהיות בתנועה - ואז יש איזה אורך רוח שמאפשר לנו לראות את הטוב ולברך עליו", היא מסכמת.