מחקר חדש שנערך בסורוקה מציע כלי פשוט ויעיל להערכת הסיכון לחומרת סרטן הערמונית, ועשוי לסייע לרופאים בקבלת החלטות טיפוליות מדויקות יותר כבר בשלב האבחון הראשוני.
המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת JU Open Plus, בחן האם ניתן לשפר את ההערכה הקלינית מעבר למדדים המקובלים כיום, ובהם PSA, ממצאי MRI ודרגת הגידול בביופסיה.
החוקרים התמקדו בשני מדדים פשוטים יחסית: מספר האזורים בערמונית שבהם נמצא סרטן, ואורך מוקד הסרטן הגדול ביותר שנדגם בביופסיית פיוז’ן.
ממצאי המחקר הראו כי שני המדדים הללו מנבאים בצורה מובהקת את הסיכון למחלה מתקדמת, ולעיתים טוב יותר ממדדים מקובלים אחרים. בכ-41% מהמקרים התברר לאחר הניתוח כי המחלה מתקדמת יותר מכפי שהוערכה בתחילה, והחוקרים מצאו כי יותר משלושה אזורים נגועים, או מוקד סרטן באורך של יותר מ-10 מ"מ, עשויים להצביע על סיכון גבוה יותר למחלה אגרסיבית.
“הממצאים שלנו מצביעים על כך ששילוב של שני מדדים פשוטים מהביופסיה יכול לשפר את הדיוק בהערכת חומרת המחלה כבר בשלב האבחון.
"זה עשוי לסייע לנו לזהות מוקדם יותר מטופלים שנראים בתחילה כבעלי סיכון נמוך, אך בפועל זקוקים להערכה וטיפול זהירים יותר," אמר פרופ’ ניקולא מבג’יש, מנהל המחלקה האורולוגית בסורוקה ומוביל המחקר.
החוקרים מציינים כי מדובר במחקר רטרוספקטיבי שהתבסס על מרכז רפואי אחד ועל קבוצה לא גדולה של מטופלים, ולכן נדרשים מחקרים נוספים ורחבי היקף לפני יישום נרחב של הממצאים. עם זאת, המודל החדש עשוי לסייע בזיהוי מוקדם של מטופלים הזקוקים לטיפול מהיר ומדויק יותר.